1ומזרעך. האומר ומזרעך לא תן להעביר למולך – ולא תתן לאעברה בארמיותא – משתקין אותו בנזיפה נהר"ל מי שמפרש הכתוב שלא יבעול ארמית, שתלד בן למולך ומלת להעביר מפרש מענין עבור אשה, משתקין אותו, מפני שעוקר הכתוב ממשמעו שהוא עבודת חוק לאמוריים להעביר בניהם באש כפי שיתבאר. וזה שמפרש מענין עבור אשה הרי הוא נותן כרת לבא על הכותית כמבואר בקרא עונש כרת על זה ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה. ובגמ' כאן איתא על ציון משנה זו תנא דבי ר' ישמעאל, בישראל הבא על הכותית והוליד ממנה בן לעבודת כוכבים הכתוב מדבר, ופירש"י לפרש מתניתין אתא, ונראה כונתו שמפרש כונת זה המאמר לא תתן לאעברא בארמיותא, ולא אוכל לכוין דעת תרגום יונתן על פסוק זה שתרגם ומן זרעך לא תתן וגו' לציד בת עממין למיעברא לפולחנא נוכראה, וכפי הנראה מפרש הא דתניא דבי רבי ישמעאל בניחותא שכן פשט הכתוב, וכ"כ מפורש בערוך ערך ארם. ונפלא ממני הדבר איך יכלכלו משנה זו דהאומר וכו' משתקין אותו, ועי' במהרש"א ובתוי"ט וצ"ע.
.
(מגילה כ"ה א')
2ומזרעך. מלמד שאינו חייב אלא על יוצאי ירכו, אבל על אביו ואמו ואחותו או העביר עצמו פטור נולא נתבאר הטעם בזה, ואפשר לומר דכן היה אז דרך עבודת עובדי כוכבים זה להעביר רק יוצאי ירך, ועיקר הצווי בזה משום חקות העובדי כוכבים אבל לא משום השריפה דבאמת לא היו שורפין את העובר כפי שיתבאר בסמוך.
.
(סנהדרין ס"ד ב')
3ומזרעך. אמר רב אחא בריה דרבא, המעביר כל זרעו פטור, שנאמר ומזרעך ולא כל זרעך נזגם בזה צ"ל הטעם כמש"כ באות הקודם מפני שמנהג העמים היה להעביר רק מקצת זרעם. ובסמ"ג כתב הטעם בזה משום דעפ"י עונש כרת שמבואר בחטא זה מתכפר זה האב העושה כן, וזה שהעביר כל זרעו גדול עונו מנשוא, ולא רצתה התורה להענישו כדי שלא תהיה לו כפרה עולמית.
.
(שם שם)
4לא תתן להעביר. תניא, יכול העביר ולא מסר או מסר ולא העביר יהא חייב ת"ל לא תתן להעביר נחגם בזה צ"ל הטעם כמש"כ למעלה דאין איסור אלא במה שדרך העבודה בכך, ודרך העבודה במסירה ובהעברה.
.
(שם שם)
5לא תתן להעביר. מלמד שאינו חייב עד שיעבירנו דרך העברה, העבירו ברגליו פטור נטעיין מש"כ באות הקודם וצרף לכאן.
.
(שם שם)
6להעביר למולך. אבל מסר והעביר שלא למולך פטור סמשום דרק האליל מולך דרך עבודתו בכך.
.
(שם שם)
7להעביר למולך. תניא, מסר והעביר למולך ולא באש יכול יהא חייב, הרי אני דן, נאמר כאן להעביר ונאמר להלן (פ' שופטים) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, מה להלן באש אף כאן באש סאענין העברה למולך שמדליק אש גדולה ולוקח מקצת זרעו ומוסרו לכהנים עובדי האש ואח"כ נותנין את הבן לאביו להעבירו באש ברשותו, ואבי הבן מעבירו על האש מצד זה לצד אחר בתוך השלהבת ולא שהוא שורפו ממש אלא רק בהעברה בעלמא, ועבודה זו נקראת מולך. וראיה מכרחת שאין שורפין אותו ממש ממה דקי"ל בדרשה הקודמת העביר עצמו פטור, אלמא דחי הוא אח"כ, והעושה עבודה זו לעבודה זרה אחרת חוץ ממולך פטור, מפני שרק עבודה זרה זו דרכה בכך, וכמש"כ.
ובסדר ההעברה פליגי כאן בסוגיא אביי ורבא, אביי ס"ל דהיתה ההעברה ע"י שורת לבנים גבוה והאש מכאן ומכאן ומעבירין אותו עליו, ורבא ס"ל דאין מעבירין אותו ברגליו אלא הוא בעצמו קופץ ברגליו כדרך שהתינוקות קופצין וקופץ משפה לשפה. והרמב"ם בפ"ו ה"ג וד' פסק כאביי, וטענו עליו הנו"כ מה שפסק כאביי נגד רבא, ויתכן לומר שראה לפסוק כן מדבעו כאן בסוגיא העבירו סומא וישן מהו, ואי ס"ד דההעברה היתה ע"י קפיצת עצמו של העובר א"כ האיך יצוייר שהוא בעצמו קופץ.
.
(שם שם)
8ואת זכר לא תשכב. הרי זו אזהרה לשוכב, אזהרה לנשכב מניין, א"ר עקיבא, כתיב לא תשכב קרי ביה נמי לא תשכב סבר"ל לא תשָכַב בקמ"ץ והוא מבנין נפעל ובאורו שלא תהיה נשכב, ובכריתות ב' א' הגירסא לא תשכיב, ביו"ד, ונראה שהוא ט"ס, וצ"ל כמו שלפנינו עפ"י הנקוד והבאור שכתבנו, או שהיו"ד הוא לציר"ה, כאשר כן מצוי בכ"י ובדפוסים ישנים.
.
(שם נ"ד ב')
9ואת זכר לא תשכב. תניא, הבא על הזכר והביא זכר עליו, לדברי ר' עקיבא אינו חייב אלא אחת [מאי ר' עקיבא, דאמר לא תשכב – לא תִשָׁכֵב אזהרה לשוכב ולנשכב] ולא תשכב ולא תשכב חדא הוא סגדברי ר"ע נתבארו בדרשה הקודמת, ועכ"פ הוא לאו אחד.
.
(שם שם)
10משכבי אשר. איזהו זכר שיש בו שני משכבות – זה אנדרוגינוס, במה דברים אמורים בזכרות שלו אבל בנקבות שלו פטור, מאי טעמא – את זכר כתיב סדוהכי קאמר את זכרותו של מי שיש בו שני משכבות לא תשכב.
, זכר גרידא מנ"ל, מאשה סהנראה דר"ל מדכתיב לא תשכב משכבי אשה, ש"מ דכל הדומה למשכב אשה שלא באשה אסור.
, באשה שלא כדרכה מניין, מואת זכר סונראה הבאור מדכתיב ואת זכר וגו' דהיינו ואת זכר לא תשכב שכיבה שאינה ראויה לו, משמע שגם את זכר לא תשכב שכיבה שאינו ראויה, ומבואר שיש עוד שכיבה שאינה ראויה שאסורה, וע"כ זו שכיבת אשה שלא כדרכה.
.
(יבמות פ"ג ב')
11משכבי אשה. האומר לאשתו הרי את מותרת לכל אדם חוץ מזנותיך שלא כדרכה מהו, מי אמרינן בכדרכה הא לא שייר, או דילמא משכבי אשה כתיב, תיקו סזבאור הענין, כי מדין תורה הפוטר את האשה בגט צריך לפוטרה עד שלא ישאר לו עמה שום קשר ויחס ואגידה, ומבעי אם אומר לאשתו הרי זה גיטך והרי את פטורה מכבלי האישות עמי לכל דבר חוץ מפרט זה שאם תזנה שלא כדרכה תהיה נדונית כאשת איש, מהו, מי אמרי' בזנות כדרכה הא לא שייר קשר עמה, ובשלא כדרכה לא נחשבת ביאה כלל וממילא אין זה שיור ויחס אליו, או דילמא כיון דהכתוב קורא גם לזה משכבי אשה נקרא גם זה שיור, ועלתה האיבעיא בתיקו, והוי ספק מגורשת שלכתחלה לא תנשא ואם נישאת תצא והולד ספק ממזר, ואין לה תקנה רק בגט אחר.
.
(גיטין פ"ה א')
12משכבי אשה. [משכב אשה לא נאמר אלא משכבי אשה], מגיד הכתוב ששני משכבות באשה סחכדרכה ושלא כדרכה.
.
(סנהדרין נ"ד א')
13משכבי אשה. תניא, המערה בזכר חייב, מאי טעמא משכבי אשה כתיב סטר"ל אם הערה בזכר שלא גמר ביאתו חייב דכיון דהקישו הכתוב למשכבי אשה דין הוא שיתחייב כמו באשה, וכמו באשה חייב המערה כפי שיתבאר לקמן פ' כ"ט כך בזכר חייב.
.
(שם נ"ה א')
14תועבה היא. אמר ליה בר קפרא לרבי, מאי תועבה, תועה אתה בה ענראה הכונה שתועה מדרכי יסודות הבריאה לשכב עם זכר. ובפסיקתא זוטרתא מפרש תועה אתה בה שהרי אין לך ממנו זרע אנשים, והכונה אחת היא כמש"כ. ומוסיף עוד שם דבר אחר תועבה היא התעיבו הכתוב יותר מן החמור שהחמור אינו בא אלא על החמורה וזה התעיב דרכו יותר מן החמור ומן שאר כל בהמות ועופות, עכ"ל, ונראה דמ"ש התעיבו הכתוב וכו', ר"ל דס"ל דהתואר תועבה יותר מגונה מתואר טמא. והנה בבהמות וחיות אשר לא טהורות לא מצינו שהתעיבם הכתוב היינו שיתארם בלשון תועבה אלא רק בלשון טומאה, שזה מורה רק על העדר הטהרה והכשרות, משא"כ בענין זה כתב הכתוב תועבה היא שזה מורה על השקוץ והזוהמא ונוול, וזהו שאמר שענין זה התעיב הכתוב יותר מטומאת בהמות טמאות כמבואר.
.
(נדרים נ"א א')