קדחה באפי. מכאן דכשהפורעניות יוצאה לעולם אינה יוצאת אלא באף סויתכן דרומז למ"ש (ב"ק ס' א') כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע, היינו בין צדיק לרשע, והציור בזה הוא – הכעס, כי כשהאדם עושה דבר מתוך כעסו הוא עושה גם דבר שלא לרצונו הנפשי, כמו השובר כלים בחמתו, ואף כי הכלי לא נגעה בו לרעה, כך כשהפורעניות יוצאת בכעס אינה מבחנת לפגוע גם בצדיק.
ובזה אפשר ליישב פסק התוס' בתענית כ"א ב' שאם יש דבר בעובדי כוכבים יש לחוש לישראל וצריך להתענות, והקשה הר"ן הא קיי"ל שטנא בתרי אומי לא שליט, יעו"ש. ולפי מש"כ דאין שעת הפורעניות ראיה שיוצאת מדרך סלולה ופוגעת גם בצדיקים, מכיון שיוצאת באף ובקצף, א"כ ממילא פוגעות הן גם בתרי אומי, ועיין באו"ח סי' תקע"ו ס"ג. [ספרי].
ובזה אפשר ליישב פסק התוס' בתענית כ"א ב' שאם יש דבר בעובדי כוכבים יש לחוש לישראל וצריך להתענות, והקשה הר"ן הא קיי"ל שטנא בתרי אומי לא שליט, יעו"ש. ולפי מש"כ דאין שעת הפורעניות ראיה שיוצאת מדרך סלולה ופוגעת גם בצדיקים, מכיון שיוצאת באף ובקצף, א"כ ממילא פוגעות הן גם בתרי אומי, ועיין באו"ח סי' תקע"ו ס"ג. [ספרי].