ויקרב משה. תניא, בנות צלפחד חכמניות היו, שלפי שעה דברו, דאמר ר׳ שמואל ב"ר יצחק, מלמד שהיה משה יושב ודורש בפרשת יבמין, אמרו לו, אם כבן אנו חשובים תנה לנו נחלה כבן, ואם לאו תתיבם אמנו, מיד ויקרב משה את משפטן לפני ה׳יהנה כבר כתבנו בפסוק הקודם שדעת ר' יהודה דידעינן שטענו כן ע"פ גז"ש שם שם שבפ' יבמין, והיתה טענתן ממ"נ אם אין אנו חשובים כבן למה לא תתיבם אמנו להקים לו שם, יעו"ש. ואמנם דעת חכמים דדייקינן כן מהלשון ויקרב את משפטן, דלכאורה יותר היה מכוון לומר ויקרב משה את דבריהן, כמש"כ והדבר הקשה יקריבון אלי, והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי, והנ"מ בין לשון דבר ולשון משפט פשוט, דדבר כולל גם דברים פשוטים אשר אחר העיון יתברר שאין ממש בהם, משא"כ משפט מורה שענינו גמור ומוחלט, כמו ויעשה כמשפט, את משפטי תעשו, ושפטתם צדק, משפטי ה' אמת, וכ"נ ממ"ש ביומא ע"ג ב' אע"פ שגזירת נביא חוזרת גזירת אורים ותומים אינה חוזרת משום דכתיב במשפט האורים, והיינו משום שהאורים מחליטים הדבר בלא ישונה, ולפי"ז מדאמר כאן ויקרב משה את משפטן ש"מ שהכיר משה בטענותיהן שצודקות הן ודינן מוחלט לזכותן, אך לא חפץ בכ"ז להחליט דבר בעצמו, ודרשו חז"ל איזו טענה טענו שהכיר משה צדקתן, זו טענת ממ"נ מיבום, כדמפרש.
והנה בסוגיא כאן אמרו, יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן אלא לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה או לא, יעו"ש. ולא נתבאר מאין ידע זאת, שהרי פרשת נחלות נאמרה אח"כ, ועיי"ש ברשב"ם ודבריו צ"ע, ולפי מה שכתבנו הדבר מבואר מאוד, שידע כן ע"פ צדקת טענתן כמבואר בזה, אשר לכן נאמר ויקרב משה את משפטן ולא את דבריהן, ודו"ק..(ב"ב קי"ט ב׳)
והנה בסוגיא כאן אמרו, יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן אלא לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה או לא, יעו"ש. ולא נתבאר מאין ידע זאת, שהרי פרשת נחלות נאמרה אח"כ, ועיי"ש ברשב"ם ודבריו צ"ע, ולפי מה שכתבנו הדבר מבואר מאוד, שידע כן ע"פ צדקת טענתן כמבואר בזה, אשר לכן נאמר ויקרב משה את משפטן ולא את דבריהן, ודו"ק..(ב"ב קי"ט ב׳)