ויאמר אל עמו. תני, הוא התחיל בעצה תחלה דכתיב ויאמר אל עמו וגו׳ הבה נתחכמה, לפיכך לקה הוא תחלה, שנא׳ (פ' וארא) ובכה ובעמך וגו' יעלו הצפרדעים דוכדרשה זו איתא במכילתא פ' בא והכיתי כל בכור וגו' מאדם ועד בהמה, מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. ובמכילתא פ' בשלח על הפסוק ואכבדה בפרעה ובכל חילו, ועיין בפירש"י שם. והמפרשים הקשו מאי ראיה משום דהיה בעצה תחלה דלמא משום דקי"ל (ר"ה ח' ב') מלך וצבור שבאים לדין מלך נכנס תחלה, ותירצו דזה רק במלכי ישראל ולא במלכי עובדי אלילים, אבל אין זה נכון, דמפורש איתא בע"ז ב' ב' דלעתיד לבא הקב"ה מכניס לדין את אוה"ע ונכנסה תחלה מלכות רומי משום מלך וצבור מלך נכנס תחלה, הרי דגם במלכי אומות כן.
אבל באמת מעיקרא דדינא אין כאן אף ריח קושיא, דהא דמלך נכנס תחלה הוי הטעם משום דלאו אורח ארעא למלכא למיקם מאבראי, ועוד טעם כי היכי דיהיה נדון מקמי דליפוש חרון אף [של הקב"ה מפני פושעי צבור ושמא מפני הכעס יפרע הכל מן המלך], והנה זה שייך רק במו"מ של הדין אבל לא בקיום הדין בפורעניות כמו הכא, שכבר הכל נגזר ונפסק, ודו"ק. .
(שם שם)
אבל באמת מעיקרא דדינא אין כאן אף ריח קושיא, דהא דמלך נכנס תחלה הוי הטעם משום דלאו אורח ארעא למלכא למיקם מאבראי, ועוד טעם כי היכי דיהיה נדון מקמי דליפוש חרון אף [של הקב"ה מפני פושעי צבור ושמא מפני הכעס יפרע הכל מן המלך], והנה זה שייך רק במו"מ של הדין אבל לא בקיום הדין בפורעניות כמו הכא, שכבר הכל נגזר ונפסק, ודו"ק. .
(שם שם)