וחגותם אותו חג. אמר לי׳ רב פפא לאביי, ממאי דהאי וחגותם אותו חג זביחה הוא, דילמא חוגו הגא קאמר קטמלשון חג, שמחה ויו"ט. , אמר לי', הא כתיב (פ׳ שמות) ויחגו לי במדבר, והתם מנ"ל, אמר ליה, אתיא מדבר מדבר, כתיב הכא ויחגו לי במדבר וכתיב התם (עמוס ה׳:כ״ה) הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר, מה להלן זביחה אף כאן זביחה קידרשה זו כבר באה לפנינו לעיל ס"פ שמות בפסוק ויחגו לי במדבר (ה' א'), ושם נתבארה די צרכה, יעו"ש וצרף לכאן. . (חגיגה י׳ ב׳)
חג לה'. בית הלל אומרים, מביאין שלמים ועולות ביו"ט וסומכים עליהם, מאי טעמא, דכתיב וחגותם אותו חג לה', כל דלה׳ קיאהרבותא בשלמים אינה לענין ההבאה, דפשיטא היא, שהרי יש בה צורך לאכילת אדם, דשלמים נאכלין לבעלים וקרינן בהו אך אשר יאכל לכל נפש וגו' יעשה לכם, אלא הרבותא היא לענין סמיכה, שהסומך צריך להניח ידו על ראש הקרבן ולסמוך בכל כחו והרי אסור להשתמש בבעלי חיים ביו"ט מדרבנן ואפשר היה לסמוך מעיו"ט והו"א דמשום זה לא יביא שלמים ביו"ט אם לא שסמך עליהן מערב יו"ט, ובאמת כן ס"ל לב"ש, אבל בית הלל ס"ל דבעינן תיכף לסמיכה שחיטה וא"כ לא היה יכול לסמוך מעיו"ט, ומסמכי זה על פסוק זה, והרבותא בזה אע"פ שסמיכה אינה מעכבת, ולענין עולה הרבותא אע"פ דכתיב יעשה לכם ועולה כולה כליל לגבוה, ולכם דרשי לדרשה אחרת כפי שיבא לפנינו במקומו. ומיהו זה מודו גם ב"ה דבעינן צורך היום, וגם עולה היא צורך היום כמו עולת ראיה, אבל סתם נדרים ונדבות שאין זמנם כלל ביו"ט אסור להביא ביו"ט אם לא שנדר להביא ביו"ט כפי שיתבאר אי"ה לפנינו בסמוך בפסוק יעשה לכם ובס"פ פינחס. . (ביצה י"ט א׳)
חקת עולם. למה נאמר, לפי שנאמר לדורותיכם, יכול מעוט דורות שנים ת"ל חקת עולם תחגוהו קיבואע"פ דלפי"ז מיותר לדורותיכם, אך לולא כן הו"א דהאי חקת עולם היא מצוה רק לאותו הדור שיחוגו בכל שנה, קמ"ל. . (מכילתא)