ואת החורי. תניא, למה נקרא שמו חורי, אמר רב שמואל בר נחמני א"ר יונתן, שמריחים את הארץ דדריש חרי בהיפך אותיות מלשון ריח, וכמו כבש כשב, שלמה שמלה, אנקה נאקה, זעוה זועה, עולה עלוה, לשון עלגים, נלעג לשון. והענין הוא שהיו יודעין את סגולת ותכונת וטבע הארץ בריחה מה ראוי לגדל בה, וכעין מ"ש על הפ' דס"פ וישלח אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ אטו כולי עלמא יושבי רקיע הם אלא שהיו בקיאים בישובה של ארץ, שהיו אומרים מלא קנה זה לזית, מלא קנה זה לגפנים, עלא קנה זה לתאנים, כלומר, במקום זה ראוי לגדל זית ובזה גפן ובזה תאנה וכדומה. וענין הידיעה בריח הוא לשון מליצי על רוחב והפרזת ידיעה שאף בריח בלבד תופסין הידיעה הדרושה והמוחלטת, וכעין מ"ש מליצה כזו בסנהדרין צ"ג ב' במעלותיו של משיח דכתיב בי' והריחו ביראת ה' – שיהי' מורח ודאין, ופירש"י כשבאים שנים לדון הוא אך מריח בהם ויודע מי הוא החייב, ומה דנ"מ בכלל דרשא זו שלפנינו לדינא נבאר אי"ה בס"פ וישלח (ל"ו כ'). , ורב אחא בר יעקב אמר, שנעשו בני חורין מנכסיהם הכלומר, שנטרדו מנחלתם וכמש"כ (פ' דברים) ובני עשו יירשום ולא הוצרכו לעבוד אדמתם. ואולי גם במובן זה ע"ד שאמרו חז"ל על הכתוב ובעל השור נקי כאדם שאומר יצא פלוני נקי מנכסיו (ב"ק מ"א א'). .
(שבת פ"ה א')
(שבת פ"ה א')