1ולפני אלעזר הכהן יעמד. ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע, לפי שנענש אלעזר על שהורה הלכה בפני רבו להדכתיב בפ' מטות ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש, ואע"פ שהקדים לזה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה, בכ"ז לא הוי לפתוח דבריו בפני משה, ולכן נענש שירד מגדולתו, שהיה עתיד יהושע לעמוד לפניו ולשאול ממנו ספקותיו ולבסוף לא היה צריך לו. ורש"י פירש שאמר הקב"ה שישאל יהושע ממנו דבר הלכה, וצ"ל דהלשון דבר הלכה לאו דוקא הלכה ממש באיסור והיתר וכדומה, שהרי עמידה זו דאיירי כאן היא בענין שאלות באורים ותומים, ורש"י עצמו כתב בעירובין מ"ה א' דשאלות איסור והיתר אין שואלין באו"ת [והטעם פשוט משום דלא בשמים היא] אלא הכונה לשאול לו דבר הלכה בעניני והנהגות העולם, כמו בדבר מלחמת הארץ וחלוקתה וכדומה.
ובאמת מצינו לחז"ל שקורים גם לאגדות וידיעות שונות בשם הלכה, כמו בברכות ל"א א' אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, ומביא למשל על זה ענין אגדי, ובסנהדרין ק"ז א' נתעלמה ממנו הלכה אבר קטן יש באדם וכו', ורש"י פ' וישלח בפסוק וישקהו מביא ממדרש, הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב, וא"כ לא יפלא אם גם עניני ישראל בכלל והידיעות להם יכונו בשם הלכה.
.
(עירובין ס"ג א׳)
2ושאל לו וגו׳. ת"ר, כיצד שואלין באורים ותומים, אין שואלין בקול שנאמר ושאל לו, ולא מהרהר בלבו שנאמר ושאל לו לפני ה׳, אלא כדרך שנאמר בחנה בתפלתה (שמואל א א׳:י״ג) וחנה היא מדברת על לבה לוהלשון לו משמע לו לבדו שאין שומע אלא הוא. וכפי הנראה מפרש ושאל לו להכהן וא"כ ממילא מוכרח שאין יוצאין בהרהור, ורש"י פירש בע"א.
.
(יומא ע"ג א׳)
3במשפט האורים. מלמד שאע"פ שגזירת נביא חוזרת, אבל גזירת אורים ותומים אינה חוזרת, שנאמר במשפט האורים לזפירש"י כדין שאינו חוזר, עכ"ל. ובאור הדברים מפני שדין אמת אינו יכול להיות נשתנה מאשר הוא, כי האמת יחיד ומוחלט הוא, וזה דייק מלשון כמשפט שמורה על ענין גמור ומוחלט כמש"כ לעיל בפ' ה' ויקרב משה את משפטן.
.
(שם שם ב׳)
4במשפט האורים. תניא, למה נקרא שמם אורים – שמאירים את דבריהם לחכלומר שמבארים ומפרשים את דבריהם, והמבאר ענין סתום מכונה בשם מאיר עדה"כ מצות ה' ברה מאירת עינים, פתח דבריך יאיר, ותעלומה יוציא אור (איוב כ״ח:י״א) וכדומה, וע"ע לפנינו בפ' תצוה (כ"ח לו).
.
(שם שם)
5במשפט האורים. בסדר האורים אין כתיב כאן אלא במשפט האורים, מלמד שבשעה שישראל יוצאין למלחמה בית דין של מעלה יושבין עליהן אם לנצח אם להנצח, מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה לטדכך משמע כאן שאז שעת סכנה ויש קטרוג הדין וצריך להושיב ב"ד עליהם. ועל פי דרשה זו יתבאר המשך ושייכות לשון הפ' בפ' תצא, כי תצא מחנה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע, כלומר שבעת שתצא למלחמה תהיה זהיר ממעשים רעים ומקטרוג השורר אז, כמבואר כאן.
.
(ירושלמי שבת פ"ב ה"ו)
6על פיו יצאו וגו'. תניא, המלך מוציא למלחמת הרשות ע"פ ב"ד של שבעים ואחד, שנא' על פיו יצאו ועל פיו יבאו מכל מלחמה שאינה נגד שבעה עממין או נגד עמלק שהן מלחמת חובה נקראת מלחמת רשות. והנה אע"פ דמשמעות הכתוב דקאי על אלעזר, מ"מ דריש מהוא דכתיב בתריה דקאי על מלך כמבואר בדרשה הסמוכה עיי"ש וצרף לכאן.
.
(ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ה)
7הוא וכל בני ישראל וגו׳. תניא, הוא זה מלך, וכל בני ישראל אתו – זה משוח מלחמה, וכל העדה – אלו סנהדרין, מלמד שאין נשאלין באורים ותומים אלא למלך ולאב ב"ד ולמי שהצבור צריך לו מאנראה דלכן הכריחו להדורש הזה להוציא הפסוק ממשמעותיה, משום דקשה ליה אריכות וכפל לשון שבפסוק זה, הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה, דאחרי דכתיב כל בני ישראל למה כתיב עוד כל העדה, ולכן דריש מן וכל בני ישראל אתו זה משוח מלחמה, כלומר, מי שכל בני ישראל אתו לצאת למלחמה אחריו, וכל העדה אלו סנהדרין שכן נקראו סנהדרין בשם עדה כדכתיב (פ' מסעי) ושפטו העדה, וכמבואר לפנינו בפ' ויקרא (ד' י"ג).
ועיין בסנהדרין ט"ז א' על המשנה אין מוציאין למלחמת הרשות אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד, ומפרש בגמרא, מנה"מ, א"ר אבהו, דאמר קרא ולפני אלעזר הכהן יעמוד, הוא זה מלך, וכל בני ישראל אתו, זה משוח מלחמה, וכל העדה אלו סנהדרין, ופריך ודילמא לסנהדרין הוא דקאמר רחמנא דלשיילו באורים ותומים [ופירש"י ודילמא הא דקמדכר קרא בסנהדרי גדולה משום שאילת או"ת הוא דאתא לאשמעינן דנשאלין לסנהדרין באו"ת וכן למלך ולמשוח מלחמה אבל לא להדיוט ולעולם לענין לצאת למלחמה יוצאין בלא רשות סנהדרין, עכ"ל] אלא וכו' [ויליף מדרשה אחריתא], וכתב שם בגליון בזה"ל, יומא ע"ג ב' עיי"ש ומצוה ליישב, ע"כ. והכונה פשוטה דקשה טובא האיך סותר ר' אבהו עצמו מכאן ליומא, דביומא מפרש הפסוק לענין שאלה באו"ת כהדרשה שלפנינו, וכאן מפרש לענין יציאה למלחמה.
ולי נראה דיש להגיה כאן קצת הנוסחא, וכך צ"ל, מנה"מ, דאמר קרא ולפני אלעזר הכהן יעמוד וכו', ופריך ודילמא כדר' אבהו דלסנהדרין קאמר להו רחמנא וכו' ובזה הכל מבואר, ודו"ק. והנה אנחנו השמטנו דרשה דסנהדרין הנ"ל, משום דכפי המתבאר איפרכא בגמרא ולא קיי"ל כן, אלא העיקר דהפסוק איירי לענין שאלה באו"ת וכמבואר לפנינו.
.
(יומא ע"ג ב')