שש משזר. תני, כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן אמדין טומאת אהל, שאם האהל עצמו מאהיל על הטומאה היינו שהמת תחתיו ואע"פ שלא נגעה בו הטומאה הוי זה האהל אבי אבות הטומאה ומטמא לנוגע בו אפי' מאחוריו טומאת שבעה, דכתיב (פ' חקת) והזה על האהל, והוי כבגדים וכלים שנגעו במת, ולאחר שהוציאו הטומאה מתוכו הו"ל צד פנימי אבי אבות וצד חיצון אב הטומאה מדנגע צד חיצון בצד פנימי והוי ככלים שנגעו בכלים שנגעו במח, ועיין בתוי"ט פ"ז מ"ב דאהלות, וכל זה אם האהל מבגד או מעור או משק מילי דפשתן דרק בכזה נקרא אהל וכפי שיתבאר, אבל אם היה האהל מנסרים או של עצם או של מתכת הרי הוא כבית וטהור, חוץ מן הפשתן דהוי כבגד וטמא, ואע"פ שפשתן נקרא עץ כדכתיב ביהושע ג' ותטמנם בפשתי העץ בכ"ז טמא האהל, כדמפרש. , מנלן, א"ר אלעזר מן המשכן למדו בדפשתן נקרא אהל. , דכתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות, שש משזר וכתיב (יחזקאל מ"ד) פארי פשתים יהיו על ראשו, אתה למד שש משש ושש מפארי ופארי מפארי גדרשה זו כפי הנראה נלקתה בחיסור וקצור נמרץ, ולמען השלימה צריך להקדים לה הדרשה שבאה בענין זה בבבלי שבת כ"ח א' ג"כ בשם ר' אלעזר ושם צריך לסיים בדרשה זו שלפנינו יען כי גם שם חסרה וקצרה ואז גם בבבלי גם בירושלמי תבאנה הדרשות בתכלית באורן וכונתן, וז"ל הגמ' שם, מנה"מ, אמר ר"א, גמר אהל אהל ממשכן, כתיב הכא (פ' חקת) זאת התורה אדם כי ימות באהל וכתיב התם (פ' פקודי) ויפרש את האהל על המשכן, מה להלן של פשתן קרוי אהל אף כאן של פשתן קרוי אהל, ע"כ. ופירש"י יליף ממשכן דלא הוי בוה שום יוצא מן העץ אלא פשתן כדכתיב עשר יריעות שש משזר, עכ"ל. ואמנם עדיין אינו מבואר מנ"ל דשש היינו פשתן, ואת זה יליף בירושלמי כאן בגז"ש שש משש ושש מפארי ופארי מפארי כמבואר. ובאור הענין, דכאן כתיב עשר יריעות שש משזר ובפרשת תצוה כתיב ואת פארי המגבעות שש, ושש דגבי פארי המגבעות ילפינן בסמיכות מפארי דכתיב גביה, ושוב ילפינן פארי דכתיב במגבעות מפארי דכתיב ביחזקאל (מ"ד) ג"כ גבי מגבעות דכתיב ביה מפורש פארי פשתים אלמא דשש היינו פשתן. ולפי"ז מבואר דבירושלמי שלפנינו חסר תחלת הענין דברי הבבלי והוא הגז"ש אהל אהל, ובבבלי חסר בסוף הענין דברי הירושלמי והוא הגז"ש של שש שש וכו' כדמפרש וכמש"כ, והמפרשים לא בארו בזה די הצורך, וע"ע בזבחים י"ח ב', ודו"ק. .
(ירושלמי שבת פ"ב ה"ג)
(ירושלמי שבת פ"ב ה"ג)