ויקחו אבן. ת"ר, הרואה אבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום, מאי היא, דכתיב וידי משה כבדים ויקחו אבן וגו׳ וישב עליה טומשמע מדברי מהרש"א דאין הכונה שרואה האבן עצמה אלא על מקום ששם היתה האבן והוא ראש הגבעה, וכן מסתבר, שהרי מבואר בגמרא דעל מקום הנס מברכין. . (ברכות נ"ד א׳)
ויקחו אבן. וכי לא היה לו למשה כר אחת לישב עליה, אלא אמר, כיון שישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער מכאן שאף צדיק גמור צריך להשתתף עם הצבור יבאור הלשון אף צדיק גמור, ר"ל אע"פ שהוא צדיק שיכול להגן על עצמו בצדקתי וגם שלא בסבתו באה הצרה כמו הכא במלחמת עמלק שבאה בשביל תלונת ישראל והעדר אמונתם ובטחונם בה', בכ"ז צריך גם הוא להשתתף עם הצבור, ועיין מש"כ בענין זה בפ' מקץ בפסוק וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. . (תענית י"א א')
ואהרן וחור תמכו. מכאן אמרו אין פוחתין משלשה בני אדם לעבור לפני התיבה בתענית צבור יאבטור או"ח סי' תרי"ט הביא דרשה זו ופי' הכונה שיהיה אחד עומד מימין הש"ץ ואחד משמאלו כמו הכא דכתיב מזה אחד ומזה אחד, וכתב וכן מנהגנו ביוהכ"פ, עכ"ל. ובהגהות מיימוני הלכות תענית כתבו שכן מנהגנו גם בר"ה, אבל אצלנו נוהגים כן רק ביוהכ"פ ורק בתפלת כל נדרי ומשום התרת נדרים שצריך להיות בשלשה, כנודע. ולבד זה גם ע"פ המכילתא משמע דא"צ לנהוג כן בר"ה כפשטות הלשון בתענית צבור, ועיין בטור או"ח סי' תקס"ו ע"פ המדרש דבכל ת"צ צריך לנהוג כן, אמנם אצלנו אין המנהג כן, ונראה הטעם בזה, משום דתכלית ההצטרפות הזאת של שלשה אנשים הוא כדי להוציא את הצבור בתפלה, והיה זה דרוש לפנים בעת שהש"ץ היה מוציא רבים מפני שלא היו הצבור בקיאין בנוסח התפלות, משא"כ בזה"ז שהצבור כולם בקיאים, והש"ץ הוא רק מסדר א"צ לצירוף שלשה, ועיין במג"א ס"ס תקס"ו. . (מכילתא)