1אך בגורל. יצאו יהושע וכלב, וכן הוא אומר (יהושע ט"ו) ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר ה', ויתנו בני ישראל נחלה ליהושע בן נון, על פי ה׳ נתנו לו את העיר אשר שאל את תמנת סרח יר"ל דליהושע וכלב נתן חלקם ביחוד ע"פ ה', והבאנו הלשון כמו שהוא מסודר ומועתק בספרי, ובגמרא בא הענין מעט חסר וקצר.
.
(ב"ב קכ"ב א')
2אך בגורל תחלק. ת"ר, א"י לא נתחלקה אלא בגורל שנאמר אך בגורל תחלק, ולא נתחלקה אלא באורים ותומים שנאמר על פי הגורל יאועיין בפירש"י בפסוק זה בסדר החלוקה בגורל ואו"ת כאחד. והנה הפסוק על פי הגורל הוא פסוק הבא, ופי' הרשב"ם דלשון על פי משמע ע"פ אורים ותומים, עכ"ל. ואינו מבואר כלל איפה מרומז בלשון על פי הגורל או"ת, ובהגהות רש"ש כתב אולי יליף מעל פיו יצאו דכתיב להלן פסוק כ"א ושאל לו במשפט האורים, והדוחק מבואר דמאי שייכות אותו הפסוק לענין שבכאן.
אבל האמת נראה ברור דט"ס בגמרא וצ"ל לפני ה', ומכוין להפסוק דיהושע י"ח וישלך להם יהושע גורל בשילה לפני ה', והבאור הוא כמ"ש בירושלמי יומא פ"ד ה"א, בשלשה דברים נתחלקה א"י, בגורל, באורים ותומים ובכספים, הדא הוא דכתיב וישלך להם יהושע גורל לפני ה', גורל אלו גורלות, לפני ה' זה או"ת וכו', וזו גם כונת הבבלי, והענין מבואר. וענין החלוקה בכספים יתבאר בסמוך.
ובספרי כאן איתא אך בגורל, שומע אני בינם לבין עצמן, ת"ל על פי ה', מגיד שלא נתחלקה א"י אלא ברוח הקודש, ע"כ. ונראה דגם שם צ"ל לפני ה', דאין לומר דמכוין להפסוק על פי ה' דכתיב ביהושע י"ט נ', יען דהתם קאי רק שעל פי ה' נתנו ליהושע את החלק אשר שאל כמובא לפנינו בדרשה הקודמת. ועיין ברש"י בפסוק ג' שהעתיק מספרי רק בקצור, וזה גרם להרא"ם וליתר מפרשי רש"י לכתוב מה שכתבו בזה, ואין להאריך.
.
(שם שם)
3בגורל תחלק הארץ. ת"ר, בשעה שמעל עכן והפיל יהושע גורלות ונפל הגורל על עכן, אמר ליה עכן, יהושע, בגורל אתה בא עלי, אתה ואלעזר הכהן, אם אני מפיל עליכם גורל על אחד מכם הוא נופל, אמר ליה, בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות שעתידה א"י שתתחלק בגורל, שנאמר אך בגורל תחלק הארץ יבכתבו התוס' וז"ל אל תוציא לעז וכו' אע"פ שבחלוקת הארץ היו אורים ותומים, עכ"ל. וסתמו דבריהם, ולא נתבאר הכונה, וי"ל משום דבאמת לא היה צריך יהושע להודאת עכן ולקיים תוצאת הגורל כי הוא היה בטוח באמתת הגורל אחרי שהקב"ה צוהו לעשות כן, אלא שלא היה רוצה בכלל שיוציאו המון העם לעז בכלל על הגורלות, מפני שבחלוקת הארץ בודאי יהיו כאלה שלא יהיה רוחם נוחה מחלקם, כאשר כן היה באמת, כמו שמצינו בבני יוסף שטענו על חלקם (יהושע י"ז), ואם לא תהיה אמונתם חזקה בגורלות ילונו ויתקוטטו, וז"ש התוס' אע"פ שבחלוקת הארץ היו או"ת, כלומר אע"פ כן היה רוצה שיאמין העם בגורלות למרבה השלום.
.
(סנהדרין מ"ג ב׳)
4לשמות מטות אבותם. תניא, רבי יאשיה אומר, ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו יגר"ל שנתחלקה לבאי הארץ כפי חשבון היוצאים ממצרים בתורת ירושה מאבותיהם, דלפי חשבון הראשון שנמנו בשנה שניה לצאתם ממצרים נתחלקה הארץ כאלו ירשוה הם עצמן, ואע"פ שיוצאי מצרים לא נכנסו לארץ רק מתו במדבר ולא נטלו חלק בארץ, מיהו להכי אהני, שאם יצא ראובן ושמעון ממצרים ונולדו להם במדבר בנים שנכנסו לארץ, לראובן עשרה בנים ולשמעון בן אחד, יטול בן שמעון חלק כנגד עשרה בני ראובן, שהרי לראובן ושמעון נתחלקה הארץ וזכו בני כל אחד בנכסי אביהם, ובא לאפוקי ממ"ד [ר' יונתן] דס"ל לבאי הארץ נתחלקה הארץ, והיינו שאין הולכים אחר מספר היוצאים רק אחר מספר הנכנסין, דאז באופן המצוייר נוטלין העשרה בנים עשרה חלקים והאחד חלק אחד, ומדייק זה ר' יאשיה מלשון לשמות מטות אבותם של אלה שנמנו ביציאת מצרים ינחלו אלה דלאותן יחלקו הנחלה ואלו אשר קמו תחתיהם יירשום. ור' יונתן שהבאנו למעלה דריש פסוק זה לדרשה אחרת, וכפי המתבאר מהמשך כל הסוגיא קיי"ל כר' יאשיה, כי הגמרא שקיל וטרי טובא אליביה, ולכן השמטנו דרשת ר' יונתן על פסוק זה, יען כי אליבא דר' יאשיה אצטריך פסוק זה לגופיה דליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, כמבואר.
, ומאי משמע דביוצאי מצרים כתיב ודילמא לשבטים קאמר ליה ידר"ל ממאי דהאי אבותם על כל יוצאי מצרים מכוין ודילמא קאי רק על י"ב שבטי בני יעקב, כלומר שלשבטי בני ישראל בכלל תתחלק הארץ אבל אין הולכין אחר היוצאין רק אחר הנכנסין וכמש"כ למעלה.
, דכתיב (ר"פ וארא) והבאתי אתכם אל הארץ ונתתי אותה לכם מורשה אני ה׳, ירושה היא לכם מאבותיכם, וליוצאי מצרים קאמר להו טודעמהם איירי שם כמו שאמר שם והוצאתי אתכם וגאלתי אתכם וגו'.
.
(ב"ב קי"ז א׳ ב׳)
5לשמות מטות אבותם. יצאו גרים ועבדים טזשאין להם חלק בארץ, ועיין מש"כ בפ' בהעלותך (י' כ"ט) דאע"פ שאין לגרים חלק בא"י מ"מ יש להם חלק ד' אמות לקבורה, והארכנו שם הנוגע לדינא מזה.
[ספרי].