בין רב למעט. איבעי להו, ארץ ישראל לשבטים איפלוג או לקרקף גברי איפלוג, תא שמע, דכתיב בין רב למעט יזפירש הרשב"ם, כיון שאמר הכתוב ע"פ הגורל תחלק הארץ שיקח כל שבט מה שיעלה לו בגורל, בין שהיה מגיע לו חלק מרובה כגון שבט שיש בו אנשים מעט, בין שהיה לו חלק מועט כגון שיש לו אנשים הרבה, דכיון דכל השבטים לוקחים בשוה שבט הקטן כשבט הגדול, נמצאו חלקי בני שבט הקטן מרובה מחלקי בני שבט הגדול, ואי לקרקף גברי אתחלק לא שייך בין רב למעט אחרי שכולם נטלו בשוה, עכ"ל.
ואני תמה, דאדרבה, הלא הלשון בין רב למעט מורה מפורש להיפוך שיחלקו לפי ערך רבוי ומעוט האנשים שבכל שבט, דאל"ה אלא שכל השבטים נטלו חלקים שוים, מה זה הענין והבאור בין רב למעט, וזה פשוט, ועוד שהרי מפורש כתיב בפסוק נ"ד לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו, ופירש"י לשבט שהיה מרובה באוכלסין נתנו חלק רב, וכן דרשו בספרי שם על הפסוק איש לפי פקודיו, מגיד שלא נתחלקה א"י אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא, ר"ל לפי מספר אנשיו וכמש"כ שם, ולפי פירוש הרשב"ם תחלוק הגמרא על הספרי, וגם הפסוק קשה מאוד, וגם אין הסברא נותנת ששבט מועט ינחול כמו שבט מרובה, ולקתה מדת הדין.
ולכן לדעתי הו"א דהפירוש כך הוא, כי כפי המתבאר בסוגיא כאן עלה בגורל החלוקה ובאורים ותומים רק תחומי מקומות שונים כמבואר שם תחום עכו, תחום גינוסר וכדומה, ולא עלו בגורל מקומות מוחלטות ובשם ובמדה, ובאור הדבר, כי הגורל והאו"ת גבלו רק המקום ששם ינחל כל שבט ושבט, ואח"כ חלקו אלה המקומות לכל שבט ושבט לפי ערך מספר אנשיו, וכה נתמלא לכל שבט לפי פקודיו.
ולפי זה יתבארו הפסוקים בטוב טעם, ואמר לרב תרבה נחלתו וגו', כלומר, לשבט המרובה באוכלסין תרבה ולמועט תמעיט וכפירש"י שם, ומפרש עוד בבאור הענין איש לפי פקודיו, לפי מספר האנשים, ואח"כ מפרש סדר החלוקה, והיינו שיסוד החלוקה בתחומי המקומות כמו שאמר תחום עכו תחום גינוסר וכו' וכמש"כ, יהיה ע"פ הגורל לכל שבט, והתחומין שיעלו מגורל יחלקו בערך רבוי ומעוט אנשי השבט, וזהו שאמר אך בגורל יחלק את הארץ, כלומר, כלל הארץ ומקומות תחומותיה וכמבואר, ועל פי הגורל, היינו התחומין שיצאו מהגורל תחלק נחלתו של כל שבט בין רב למעט, ר"ל לפי מספר אנשיו וכמו שבארנו. ובזה יתבארו כל הדרשות שבגמרא ובספרי ולא יסתרו זא"ז ולא יחלקו זע"ז כמו שתפסו איזו מפרשים, ודו"ק בזה. וע"ע בנמוקי רמב"ן. .
(ב"ב קכ"ב א׳)
ואני תמה, דאדרבה, הלא הלשון בין רב למעט מורה מפורש להיפוך שיחלקו לפי ערך רבוי ומעוט האנשים שבכל שבט, דאל"ה אלא שכל השבטים נטלו חלקים שוים, מה זה הענין והבאור בין רב למעט, וזה פשוט, ועוד שהרי מפורש כתיב בפסוק נ"ד לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו, ופירש"י לשבט שהיה מרובה באוכלסין נתנו חלק רב, וכן דרשו בספרי שם על הפסוק איש לפי פקודיו, מגיד שלא נתחלקה א"י אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא, ר"ל לפי מספר אנשיו וכמש"כ שם, ולפי פירוש הרשב"ם תחלוק הגמרא על הספרי, וגם הפסוק קשה מאוד, וגם אין הסברא נותנת ששבט מועט ינחול כמו שבט מרובה, ולקתה מדת הדין.
ולכן לדעתי הו"א דהפירוש כך הוא, כי כפי המתבאר בסוגיא כאן עלה בגורל החלוקה ובאורים ותומים רק תחומי מקומות שונים כמבואר שם תחום עכו, תחום גינוסר וכדומה, ולא עלו בגורל מקומות מוחלטות ובשם ובמדה, ובאור הדבר, כי הגורל והאו"ת גבלו רק המקום ששם ינחל כל שבט ושבט, ואח"כ חלקו אלה המקומות לכל שבט ושבט לפי ערך מספר אנשיו, וכה נתמלא לכל שבט לפי פקודיו.
ולפי זה יתבארו הפסוקים בטוב טעם, ואמר לרב תרבה נחלתו וגו', כלומר, לשבט המרובה באוכלסין תרבה ולמועט תמעיט וכפירש"י שם, ומפרש עוד בבאור הענין איש לפי פקודיו, לפי מספר האנשים, ואח"כ מפרש סדר החלוקה, והיינו שיסוד החלוקה בתחומי המקומות כמו שאמר תחום עכו תחום גינוסר וכו' וכמש"כ, יהיה ע"פ הגורל לכל שבט, והתחומין שיעלו מגורל יחלקו בערך רבוי ומעוט אנשי השבט, וזהו שאמר אך בגורל יחלק את הארץ, כלומר, כלל הארץ ומקומות תחומותיה וכמבואר, ועל פי הגורל, היינו התחומין שיצאו מהגורל תחלק נחלתו של כל שבט בין רב למעט, ר"ל לפי מספר אנשיו וכמו שבארנו. ובזה יתבארו כל הדרשות שבגמרא ובספרי ולא יסתרו זא"ז ולא יחלקו זע"ז כמו שתפסו איזו מפרשים, ודו"ק בזה. וע"ע בנמוקי רמב"ן. .
(ב"ב קכ"ב א׳)