1אלה תולדות וגו'. תניא, ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב, שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף בנראה דמדייק משום דאם בא לספר תולדות יעקב כסדרן הו"ל להתחיל מתולדות ראובן, ומדהתחיל ביוסף ש"מ דשייכות יתירה יש ביוסף ליעקב משאר בניו, ומה שאירע לזה הי' ראוי להיות בזה, וזה נראה גם טעם הדרשות הבאות. , אלא שיצא ש"ז מבין צפרני ידיו גבעת שתבעתו אשת פוטיפרע, (ואצבעות הידים הן עשר ולכן חסרו לו עשרה בנים) משא"כ ביעקב כתיב (פ' ויחי), ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני, ודרשינן שלא ראה קרי מימיו [עיי"ש לפנינו] , ואעפ"כ יצאו מבנימין אחיו וכולם נקראו על שמו דובני בנימין היו עשרה ועם מנשה ואפרים הרי י"ב ויתבאר לקמן בפ' ויגש בשמות בני בנימין. .
(סוטה ל"ו ב')
2אלה תולדות וגו'. א"ר יונתן, ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, הכתיב אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים הדייק משום דמשמע דעיקר התולדה של יעקב הי' יוסף, וא"כ הי' ראוי להיות יוסף גם הבכור, ועיין מש"כ לעיל אות ב' וצרף לכאן. והענין שקדמתה לאה ברחמים – הוא ע"פ מש"כ בפ' ויצא וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה. .
(ב"ב קכ"ג א')
3אלה תולדות וגו'. והלא הי' ראוי לומר אלה תולדות יעקב ראובן, ומה ת"ל יוסף, אלא כשם שנולד יעקב מהול כך נולד יוסף מהול וכלומר שהי' לו להתחיל תולדות יעקב מראובן וכמש"כ לעיל אות ב'. והא דיעקב נולד מהול ילפינן מדכתיב בי' ויעקב איש תם וכמש"כ הבאור בר"פ תולדות. [אדר"נ פ"ב]
4בן שבע עשרה שנה. א"ר לוי, לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ"ב שנה, דכתיב יוסף בן שבע עשרה שנה, וכתיב (פ' מקץ) ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה, הרי שלש עשרה, ושבע שנות השבע ושתי שנים משנות הרעב – הרי כ"ב זוכמו שאמר יוסף לאחיו בהתודעו אליהם כי זה שנתים הרעב. .
(ברכות נ"ה ב')
5את דבתם רעה. מה היה אומר, ר' מאיר אומר, אמר, חשודים הם על אבר מן החי ר' יהודה אומר, אמר, מזלזלים הם בבני השפחות ונוהגים בהם כעבדים, ור' שמעון אומר, אמר, נותנים עיניהם בבנות הארץ, א"ר יהודה בן פזי, כתיב (משלי ט״ז:י״א) פלס ומאזני משפט לה', אמר הקב"ה, הוא אמר חשודים הם על אבר מן החי אני מוכיח עליהם, שנאמר וישחטו שעיר עזים חר"ל הרי מוכח שרגילים הם לשחוט. , הוא אבר מזלזלים הם בבני השפחות – לעבד נמכר יוסף (תהילים ק״ה:י״ז), הוא אמר נותנים עיניהם בבנות הארץ – הא דובא מתגריא בך, שנאמר ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף טובמ"ר איתא הלשון ועל תלתיהון לקה, והכונה אחת היא, ונענש מדה כנגד מדה. ובספרי אגדה נתבאר ענין הדבה המבואר בזה, דאמנם ראה בהם יוסף איזו ענינים שונים בענינים אלה וטעה בהם לחשוב שאינם עושין כדין, יעו"ש ובפירש"י בפסוק זה, וי"ל דיצא להם לדרוש כן משום דבעלמא ענין הפקעת שם רע ולעז כתיב בלשון הוצאה ולא בלשון הבאה, ויוציאו דבת הארץ (פ' שלח) כי הוציא שם רע על בתולת ישראל (פ' תצא) וכדומה, וכאן כתיב ויבא יוסף את דבתם ולא ויוציא, והחילוק בין לשון הוצאה ללשון הבאה בענין זה פשוט, דאם הש"ר הוא שקר מוחלט כתיב בלשון הוצאה, והיינו שהוציא את הדבר כולו מלבו, אבל הבאה משמע שבאמת הי' דבר מה ואותו הביא והגיד, ולכן מדכתיב כאן ויבא, ש"מ שבאמת ראה דבר מה, רק לא כיון לתכלית הדבר ונדמה לו שעושים באיסור, ודו"ק, ועיין בנמוקי רמב"ן שנגע ברמז דק בחילוק לשון הוצאה והבאה בענין זה, ובמה שכתבנו יאיר אור על דבריו. –
והנה בכלל דרשא זו לא נתבאר איפה מצאו חז"ל בפסוק זה רמז שהדבה שהוציא יוסף היתה מענינים אלה שחשיב בזה, וי"ל דדייקו ודרשי אריכות הלשון בכלל לך נא ראה וגו' והשיבני דבר, וגם הלשון הלא אחיך רועים אינו דבוק כלל, כי הלשון הלא בכ"מ מוסב על ענין ולשון הקודם, וכאן לא נמשך לשון זה כלל אלמעלה, ולפי הפשט הול"ל הנה אחיך רועים, או שלא לומר זה כלל אלא לך נא ראה וכו', וגם קשה אם רק את שלום גופם לבד הי' רוצה לידע לא הו"ל לשלוח לתכלית זה את יוסף, וכמו שהקשה הספורנו דהו"ל לשלוח את אחד מעבדיו, ויותר קשה לפי מה דאיתא במדרשים שבכל יום הי' בא מן השדה אחד מן האחים לשמש את יעקב, וא"כ הי' יודע את שלומם.
ולכן דרשו דמוסב על ענין הדבה שהוציא יוסף עליהם, ואמר לו יעקב, אתה הגדת עליהם כך וכך, הלא אחיך רועים בשכם לך נא ראה, כלומר הבין בדרכם והנהגתם, מלשון ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א׳:ט״ז), ראה את שלומם בינם לבינם [הוא כנגד הדבה שמזלזלין בבני השפחות], ואת שלום הצאן, אם שלמים הם ממש בגופם ואינם מחוסרי אבר [וזה כנגד הדבה שחשודים הם על אבר מה"ח], והשיבני דבר, והוא ע"פ מ"ד בכ"מ אין דבר אלא גלוי עריות כמש"כ (פ' תצא) ושם לה עלילות דברים, כי מצא בה ערות דבר, והוא כנגד הדבה שנותנים עיניהם בבנות הארץ. .
(ירושלמי פאה פ"א ה"א)