וישב יעקב. א"ר יוחנן, כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער, וישב יעקב בארץ מגורי אביו – כתיב בתרי' ויבא יוסף את דבתם רעה אוכן דריש לקמן ס"פ ויגש על הפ' וישב ישראל בארץ גושן, ונראה הבאור, דכל מקום שחושב אדם להתיישב במנוחה ושלוה ולא נגזר עליו כן – הוא נטרד בצער, והוא ע"ד מ"ש באבות אל תתיאש מן הפורעניות, וכ"מ במ"ר כאן, ביקש יעקב אבינו לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, ואפשר לומר דמדייק הלשון וישב, דבכמה מקומות מורה לשון ישיבה על ישיבת קבע, כמו בעבור תשבו בארץ גושן, וירשתה וישבתה בה, יושבי ירושלים, יושבי הארץ וכדומה, ומזה טעם מקור הדרשא בסכות תשבו – כעין תדורו, כלומר שתכנסו לדור בסוכה דירת קבע, ולכן מצינו שאמר הקב"ה ליצחק גור בארץ הזאת ולא אמר שב, להורות על ישיבה ארעית, יען שממדות הצדיקים שאין מנוחתם שלמה בעוה"ז מפני שתעודתם רק לתקן את העולם ולמלא חסרונותיה. והדברים ארוכים ועתיקים. וכאן דכתיב וישב יעקב משמע שחשב להתיישב בקביעות ובמנוחה תמידית, ומזלו לא גרם כן, לפיכך נטרד במעשה יוסף, .
(סנהדרין ק"ו א')
(סנהדרין ק"ו א')