1ומיד בן נכר וגו'. מה ת"ל קנדר"ל מהיכי תיתא לומר שנקבל מהם בעלי מומין אחרי שגם מישראל אין מקבלין כאלה.
, שיכול הואיל ולא נצטוו בני נח [על בעלי מומין] אלא על מחוסר אברים, לא שנא במזבח דידהו ולא שנא במזבח דידן, קמ"ל קנהעיין מענין זה לפנינו בפ' נח בפסוק מכל החי.
.
(תמורה ז' א')
2את לחם אלהיכם. תניא, מניין שאין מקבלין שקלים מן העובדי כוכבים קנוהיינו לקרבנות צבור שבאים משקלים.
ת"ל ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם, ואין לי אלא תמידים שנקראים לחם (פ' פינחס) שאר קרבנות הצביר מניין, ת"ל מכל אלה קנזמפרש מכל אלה דחוזר על כל ענין הפרשה דכתיב למעלה בבקר בכשבים ובעזים וכו' שכולם אין מקבלים ואפי' תמימים, וכבר נתבאר לעיל פסוק י"ח דרק עולות מקבלים, וא"כ פסוק זה בא לאסור הקבלה בכלל ופסוק י"ח בא להתיר פרט אחד עולת נדבה.
.
(תו"כ)
3מכל אלה. מכל אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהם עבודה קנחהרבותא בזה דלא נילף ק"ו מעגלה ערופה שאין מום פוסל בה ובכ"ז עבודה פסלה בה, א"כ כש"כ בקרבנות שמום פוסל בהם. והנה לעיל בפסוק כ"ב כבר באה דרשה כזו, ומפרש בגמ' דאיצטריכא גם דרשה זו דלא נימא דדוקא אם עבד בהו כשהן חולין אז לא נפסלו, אבל אם עבד בהן כשהן קדשים נפסלו משום בזיון קדשים קמ"ל. וע"ע בפ' שופטים בענין עגלה ערופה בא עוד מעוט שלא נפסלו קדשים אם עבדו בהן, ויתבאר שם אי"ה דאיצטריך אפי' אם עבדו בהם עבודת איסור כגון בשבת או כלאים בשור וחמור.
.
(סוטה מ"ו א')
4מכל אלה. מכל אלה אי אתה מקריב, אבל אתה לוקח תמימים מהם ומקריב קנטהחדוש בזה דלא חיישינן לרביעה אולי רבען העובד כוכבים ונרבע פסול לקרבן, משום דבסתם אין לחוש לרביעה, ולאפוקי מדעת ר' אלעזר דס"ל דאין לוקחין מהם בהמה לקרבן דחיישינן לרביעה, ומפרש דמה שהתירה התורה ליקח מהם קרבנות היינו ליקח מהם מעות ולקנות בהם קרבן, ולא קי"ל כותיה כמבואר בע"ז כ"ד א'.
.
(ירושלמי ע"ז פ"ב ה"א)
5כי משחתם בהם. תנא דבי רבי ישמעאל, כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים, דבר ערוה דכתיב(פ' נח) כי השחית כל בשר את דרכו, עבודת כוכבים דכתיב (פ' ואתחנן) פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל, וכתיב כאן כי משחתם בהם מום בם, מלמד שבל שהמום פוסל בהם – דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בהם קסכגון רובע ונרבע ומוקצה ונעבד, ור"ל כיון שקרא הכתוב כאן לאלה מום לכן גם באלה הקרבנות דכתיב בהו רק סתם איסור מום, ולא נתפרש בהו הפסולים רובע ונרבע ומוקצה ונעבד הוי כאלו מפורשים, יען כי חסרונות אלו נקראות מום, וכמו בפרה אדומה דמום פוסל בה כדכתיב אשר אין בה מום פסולים גם נרבע ונעבד וכו', וע"ל ר"פ ויקרא באה דרשה לפסול את אלו ושם מבואר.
.
(תמורה כ"ח ב')
6כי משחתם בהם. תניא, ר' יהודה אומר, כי משחתם בהם – מלמד שאין הנקבות בסירוס קסאעיין בשבת קי"א א' מבואר דלר' יוחנן בן ברוקה דס"ל דגם נשים מצוות על פו"ר אסור בהו גם סירוס, משא"כ לחכמים דקי"ל כוותייהו, כמבואר לפנינו בפ' בראשית בפסוק וכבשוה. אך כלל הענין לא נתבאר לי, דאם תלוי איסור סירוס במצות פו"ר, א"כ למה אנו מצווין על הסירוס בבהמות וחיות ועופות כמבואר בפסוק הקודם, האם אנו מצווים על פו"ר שלהם, אלא ודאי הענין הוא שלא לאבד כחות הבריאה הקבועים, וא"כ מאי נ"מ בנשים, ומי גרעי בזו משאר בע"ח זכרים דאסור לאבד כחות תולדותיהם.
וגם נראה דאיסור סירוס לא תלי בחיוב פו"ר עפ"י מש"כ תוס' ובעה"מ בר"ה ו' ב' דאע"פ דקי"ל שאין הנשים מחויבות בשמחת יו"ט, בכ"ז חייבות בזה משום בעלן שא"א לו לשמוח בלעדה, וכעין סברא זו כתב בס' חרדים דישראלים מצווים לקבל ברכת הכהנים, וטעם הדבר הסביר בהפלאה לכתובות כ"ד ב' דהיכי שהתורה הטילה המצוה על שנים בהכרח שיתחייבו שניהם, ואם לא יתחייבו הישראלים לקבל הברכה הלא לא יוכלו הכהנים לקיים מצותם לברך, יעוי"ש. וא"כ כש"כ כאן שא"א לגברים לקיים מצות פו"ר בלעדן הלא בהכרח שתהיינה אסורות באיסור סירוס, ובאמת כתב הר"ן ריש פ"ב דקדושין דאף דאין האשה מחויבת בפו"ר מ"מ יש לה מצוה שמסייעת לבעלה לקיים מצות עשה, וא"כ כש"כ באיסור סירוס.
ולכן נראה לי דכל עיקר הענין שאמרו אין סירוס באשה הוא רק לענין פטור מלקות, אבל איסור יש בה ממש כמו בגברים, וכ"מ ברמב"ם פט"ז הי"א מאסורי ביאה שכתב והמסרס את הנקבה פטור, משמע רק ממלקות פטור, אבל לענין איסור אין נ"מ באשה מבאיש, ועיין שם במ"מ, ואין להאריך עוד.
.
(תו"כ)
7מום בם. כשמום בם הוא דלא ירצו, הא עבר המום – ירצו קסבהרבותא בזה, דלא נימא כיון דנדחה שוב אינו נראה. ומכאן יסוד למאי דקיי"ל בעלי חיים אין נדחים, כגון בהמת השותפים שהקדיש אחד חציו שלו וחזר ולקח חציה האחר והקדישו הרי זו קדושה וקריבה, אע"פ שמתחלתה כשהקדיש חציה היתה דחויה, וכן לענין כמה דברים ובמקום אחר הארכנו בענין זה. ובסוגיא כאן יש עוד דרשה בפסוק זה ולא קיי"ל כמותה, לכן השמטנוה.
.
(יומא ס"ד א')