1ואתה תחזה וגו׳. תחזה באספקלריא, במחזה זו שחוזין בה החכמים לנראה הכונה דכיון דהמעלות שחשיב בזה הם כמעט מסורים ללב, וא"א להכירם בהשקפה בעלמא אלא צריך לחדור בעין בוחנת להכיר הכרה נאמנה לכן דריש תחזה באספקלריא, שהלשון מחזה הוא אחד מלשונות הנבואה. .
(מכילתא)
2אנשי חיל יראי אלהים. אנשי חיל – אלו בעלי הבטחה לאנראה דר"ל דכשיבטחו ישתדלו לקיים הבטחתן, דאל"ה הלא לא יהיו דבריהם נשמעים. ור' יהושע דריש במכילתא אנשי חיל – עשירים ובעלי ממון, והובא בפירש"י, ונראה שייכות התאר אנשי חיל לעשירים, ע"פ מ"ש בכתובות ק"ה ב' דרש רב נחמן בר כהן, מאי דכתיב (משלי כ״ט:ד׳) מלך במשפט יעמיד ארץ, אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ, ופירש"י שהוא עשיר ואינו צריך להחניף, עכ"ל. הרי דע"י עשירות שלו יכול להיות איש גבור חיל בדין מבלי שיצטרך לישא פנים. ואמנם לדינא נראה שאין זה מעכב, וראיה שהרי אמרו בסנהדרין י"ז א' אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי קומה ובעלי חכמה ובעלי מראה ובעלי זקנה, ואילו בעלי כסף לא חשיב. , יראי אלהים – אלו שעושין פשרה בדין לבדבמקום שרואין שע"פ שורת הדין לא יוכל פסק דינם להתקיים מאיזו סבה שהיא, ישתדלו לפשר בין הבעלי דינים, וזה כבוד שמים שיוצאים הבע"ד מהדיינים בשלום. .
(שם)
3אנשי אמת שונאי בצע. אנשי אמת, כגון ר׳ חנינא בן דוסא וחביריו, שונאי בצע, ששונאין ממון עצמן בדין וכש"כ ממון אחרים לגנראה דר"ל שאם יש להם דין ודברים עם אדם בדיני ממונות והדבר דורש מו"מ בב"ד הם מוותרים על שלהם שלא יצטרכו לעמוד בדין, ואפי' אם יודעים שהצדק אתם, ומכש"כ כשמסופקים בזה.
ורש"י בפסוק זה פירש שונאי בצע ששונאים את ממונן בדין, כההיא דאמרינן כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדין לאו דיינא הוא (ב"ב נ"ח ב'), והקשה הרא"מ הא התם איירי דמפקין מיניה ממון אחרים, וכתב דלא דק רש"י בזה, ואמנם יש ליישב דבריו משום די"ל בטעם הדבר דכשמפקין מיני' ממון אחרים בדין לאו דיינא הוא משום דבודאי לא ידע שחייב ע"פ דין לשלם דאילו ידע לא היה ממתין עד שיקראנו בעל דינו לדין והיה משלם תיכף כשתבעו בינו לבין עצמו, וכיון דלא ידע הדין ממילא אינו יכול להיות דיין, אך כנגד זה י"ל דבאמת בכלל יודע הוא הדין אך לעצמו לא ידע מפני שאין אדם רואה חובה לעצמו, ולכן לא ראה חובתו שיתחייב בדין, אמנם זה הוא רק אם חומד ממון שייך לומר שלא ראה חובה לעצמו אבל אם שונא בצע שלו הוא, הרי אין זה נחשב לו כלל לחובה מה שיהיה צריך לשלם, ובכ"ז המתין עד שקראהו בעל דינו לדין, א"כ ע"כ בודאי לא היה יודע דין ולכן לאו דיינא הוא, ולפי"ז ממילא מבואר ממאמר זה דהפי' שונא בצע – בצע שלו, ודו"ק. [שם]
4ושמת עלהם וגו׳. ת"ר, ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות, שרי אלפים – שש מאות, שרי מאות – ששת אלפים, שרי חמשים – י"ב אלף, שרי עשרות – ששת רבוא, נמצאו דייני ישראל שבעת רבוא ושמונת אלפים ושש מאות לדהכל לפי החשבון דכל ישראל היו אז שש מאות אלף, ועיין בתוס' בענין צמצום החשבון. .
(סנהדרין י"ח א׳)