1בכל עת. וכתיב (ר"פ תצא) והיה ביום הנחילו את בניו, הא כיצד להדמשפט נחלות הוי נמי כעין דין, דכתיב בענין נחלות (פ' פינחס) והיתה לבני ישראל לחקת משפט, וכתיב ביום דמשמע ביום ולא בלילה, דאל"ה הול"ל בעת הנחילו וכאן כתיב ושפטו וגו' בכל עת. , יום לתחלת דין לילה לגמר דין [מכאן לדיני ממונות שמתחילין ביום וגומרין בלילה] לווכל זה איירי כשדנים בכפיה [בימים הקדמונים] אבל אם קבלום הבע"ד להדיינים מרצונם מותר גם להתחיל בלילה, וע"ע בחו"מ סי' ה'. .
(שם ל"ד ב')
2הדבר הגדול. כהן גדול דנין בב"ד של שבעים ואחד. מנה"מ, א"ר אדא בר אהבה, אמר קרא כל הדבר הגדול יביאו אליך, דבריו של גדול לזומשה שקול כנגד ע"א סנהדרין. , ואימא דבר גדול דבר קשה, כשהוא אומר (פ׳ כ"ו) את הדבר הקשה יביאון אל משה, הרי דבר קשה אמור, ומה אני מקיים דבר הגדול – דבריו של גדול לחואמנם זה הוא רק בדיני נפשות שלו, אבל בדיני ממונות ומלקות נדון ככל אדם, וכבדרשה הסמוכה.
וע"ד הפשט יש לפרש מה ששינתה התורה מלשון שאמר יתרו הדבר הגדול וכתבה הדבר הקשה, משום דע"פ הנהוג בערכאות של אומות שמשגיחין רק על כמות הדין, דכל אחד מהערכאות כל אחד לפי ערך גדולתו יש לו רשות לדון רק עד סכום ידוע וכסף קצוב, ואינם מקפידים אם דין הסך המועט הוא קשה מאד לברר או אם דין הסך המרובה הוא קל ונוח לברר, אבל בדיני ישראל אין משגיחין על ערך סכום הדין, משום דדין פרוטה כדין מאה מנה, ויש דין קטן בכמותו וקשה באיכותו, ולכן אמר יתרו ע"פ הנהוג בערכאות – הדבר הגדול – בכמות, והתורה אמרה הדבר הקשה – באיכות, ודו"ק. .
(שם ט"ז א׳)
3הדבר הגדול. מהו הדבר הגדול, אמר רב אדא בר אהבה, דבריו של גדול, ואימא כל דבריו של גדול לטאפילו דיני ממונות. , מי כתיב דברי גדול – הדבר הגדול כתיב, דבר גדול ממש מותרתי ש"מ, כי מהא דכתיב גדול ולא קשה דרשינן דבריו של גדול [בדרשה הקודמת] ומלשון הדבר הגדול דרשינן דבר גדול ממש שהוא דיני נפשות. .
(שם י"ח ב')
4ונשאו אתך. דיני נפשות אין כשרים לדון אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה, מאי טעמא, אמר רב נחמן בר יצחק, אמר קרא ונשאו אתך, בדומין לך ליהוו מאוכתבו התוס' דליכא למימר בדומין לך בלא מום הגוף כמוך, דלא מסתבר למדרש כן, עכ"ל, וסתמו דבריהם למה לא מסתבר לדרוש כן, והלא אופן הדרשה אחד הוא אם בדומין לך ביחס או בהעדר מום, וביותר קשה הא מצינו דרשה כזו ממש על מומי הגוף, והוא דכתיב בנח תביא אל התבה להחיות אתך, ודרשינן בע"ז ו' א', אתך בדומין לך לאפוקי טריפה, וי"ל בכונתם ע"פ מ"ש בכ"מ בגמ' אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה כמשה, וא"כ אי דרשינן אתך בדומין לך בנוגע לשלמות הגוף א"כ נימא שיהיו גבורים ועשירים ובעלי קומה כמשה [ועיין סנהדרין י"ז א' ולפנינו לעיל בפסוק כ"א אות ל"א], וזה אין סברא למדרש כן והכתוב אומר מפורש ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, ולכן נכון יותר לדרוש לענין יחום משפחה, ובנוגע למומי הגוף ילפינן בגמרא מפסוק דשה"ש כלך יפה רעיתי ומום אין בך, ועיין לפנינו ס"פ שופטים בפסוק וענו ואמרו ידינו וכו', ולא נתבאר למה יליף כזה רק אדיני נפשות ולא גם אדיני ממונות, דהא פרשה זו בסתמא כתיב על כל דינים ומשפטים וכולל גם דיני ממונות, ואפשר לומר דשאני דיני ממונות דתלי בקבלום עליהם הבעלי דינים שאז כשרים גם קרובים כנודע כשרים גם האינם מיוחסים. .
(סנהדרין ל"ו ב׳)