1וישימו עליו. עליהם מבעי ליה זעיין מש"כ בפסוק הקודם ריש אות ד' וצרף לכאן. , תנא דבי ר׳ אלעזר ב"ר שמעון, מלמד שהביאו מלבן ותלאו לו לפרעה בצוארו, וכל אחד מישראל שאמר אסטניס אני, אמרו לו, כלום אסטניס אתה יותר מפרעה חמלבן היא דפוס שעושין בו לבנים, ותכלית כונת מעשה זה יתבאר לקמן בפ' י"ג אות י"ז. .
(שם שם)
2שרי מסים. דבר שמשים טפירש"י רדוי של שומה שמרגילין ומשימין לעבודה אותו מלבן שתלו לו [בדרשה הקודמת] היה לישראל רדוי של השמה, עכ"ל. והנה גם אחרי דברים אלה הענין דורש באור, ונראה כי לכאורה אינו מבואר מה שאמר ששמו שרי מסים הלא ענין המס הוא היפך מתכלית המכוון, כי פרעה רצה לענות ולדחוק אותם בעבודת הגוף, וכשישים עליהם מס של ממון, הרי פטרם מעבודה, וא"כ אין באור להמשך הפסוק וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם, ותחלת הפסוק סותר לסופו, וצ"ל דהלשון מס שבכאן אינו מס ממון אלא מס עבודה, וכמו ויעלם שלמה למס עובד (מ"א ט' כ"א). .
(שם שם)
3למען ענותו בסבלותם. למען ענותם מבעי ליה יעיין מש"כ לעיל בפסוק הקודם ריש אות ד' וצרף לכאן. , אלא למען ענותו לפרעה בסבלותם של ישראל יאסמיך על דרשה דלעיל בפסוק וישימו עליו דקאי על פרעה. ואולי דריש כמו ענוֹתוֹ עדה"כ אענה את השמים והם יענו וגו', ר"ל להפיק רצונו. .
(סוטה י"א א׳)
4ויבן ערי מסכנות. פליגי בה רב ושמואל, חד אמר שמסכנות את בעליהן, וחד אמר שממסכנות את בעליהן, דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן יבהא דמסכנות את בעליהן הוא מפני כי גובה הבנין לפעמים מסתכן הבונה אותו, ולפי"ז יותר נכון לגרוס שמסכנות את בוניהן, ועיין בסמוך, והא שממסכנות את בעליהם הפי' שמעני את בעליהם, מלשון איש מסכן (קהלת ט׳:ט״ו) שמשקיע הרבה ממון בבנינם.
ורש"י פי' בהא שמסכנות את בעליהן דקאי על המצרים, וז"ל, שעל ידי אותן הערים ואותה עבודה נסתכנו מצרים להשבע בוה, עכ"ל, ולא נתבאר מניין לו זה, וגם איזה שייכות לטביעתם בים עם בנין ערים אלה, ונראה שסמיך על מ"ש במדרש אבכיר והובא בילקוט פ' בשלח רמז רמ"ג בפסוק כי גאה גאה בזה"ל, בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד שר של מצרים ונשתטח לפני הקב"ה [להמליץ על המצרים שלא יטבעו בים], וקרא הקב"ה לכל שרי האומות והיה מסדר לפניהם כל המאורע ואמר שפטו נא וכו', אמרו לו, רבש"ע, הדין עמך ועמך האמת, אלא אם רצונך תושיע את ישראל ולא תאבד את מצרים, כיון שראה מיכאל ששרי האומות מלמדים סנגוריא על מצרים רמז לגבריאל וטס למצרים ושמט לבנה אחת עם טיטה ותינוק אחד מה ששקעו המצרים בבנין, ועמד לפני הקב"ה ואמר לפניו, רבש"ע, בענין זה שעבדו לבניך, כיון שראתה מדת הדין כך, אמרה, עשה דין לבניך במצרים שרובן חייבין, מיד טבעו מצרים, שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים, אותו החומר שהביא גבריאל גרם למצרים להטבע, ע"כ. ולפי"ז מבואר שרש"י רמז למדרש זה שע"י אותה העבודה מערי המסכנות נסתכנו המצרים להטבע, והדברים מאירים ונפלאים. .
(שם שם)
5את פתם ואת רעמסס. פליגי בה רב ושמואל, חד אמר פיתם שמה ולמה נקראה רעמסס, מפני שראשון ראשון מתרוסס יגכשהיו בונין קצת היה מתרוסס [או מתמסמס] ונופל וחוזרין ובונין והוא נופל, ועיין באות הסמוך. , וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקראה פיתם, מפני שראשון ראשון פי תהום בולעו ידכלומר נבלע בארץ. וטעם דרשות אלו הוא משום דכונת פרעה בעבודתם לא למען סוף תכלית המלאכה כי אם למען גוף העבודה עצמה שיעבדו ויעמלו, ולכן כדי שלא תתם המלאכה בחר ליתן להם מלאכה במקומות לחים שיבנו ויחזרו ויבנו. .
(שם שם)