וישב ישראל. א"ר יוחנן, כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער, ואף הכא וישב ישראל בשטים – ויחל העם לזנות אל בנות מואב אנראה באור הענין ע"ד המוסר שאין ראוי לישראל לכוין לעשות ישיבה קבועה בעוה"ז ולהתענג בתענוגים, יען כי עי"ז מסיח דעתו מעתידותיו הנצחיים, וצריך האדם לחשב דרכו כי לא בידו טובו, ולכן כל מקום שחשבו ישראל לעשות ישיבת קבע כזו קפץ עליהם רוגזו של הקב"ה, וכדאיתא במדרש, צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אמר הקב"ה, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שהם מבקשים להם תענוגים עוד בעוה"ז [ע' מ"ר ר"פ וישב], ויתכן דמדייק כל זה משום דעל הרוב בכל דרכם של ישראל במדבר כתיב ויחן ישראל וכאן כתיב וישב. והחלוק בין חניה לישיבה מבואר דחניה משמע לזמן וישיבה משמע קבע, ועיין לפנינו ר"פ וישב ובפ' אמור בפ' בסכות תשבו.
. (סנהדרין ק"ו א')
בשטים. תניא, ר׳ אליעזר אומר, שטים שמה, ור׳ יהושע אומר – על שנתעסקו בדברי שטות בנראה הבאור ע"פ מ"ד בעלמא (סנהדרין ק"ב א') מלמד שהמקום גורם, וגם כאן לדעת ר"א המקום גורם לזנות וכדאיתא במדרש לא פרצו בזנות עד שבאו לשטים, וכעין זה מצינו ביומא פ"ג ב' שר' מאיר ראה איש אחד ששמו כידור וקראו רשע מפני ששמו גורם לזה דכתיב כי דור תהפוכות המה, וגם כאן המקום גורם ע"פ שמו לשטות מדרך הישר, ור' יהושע ס"ל שנקרא כן על שנתעסקו בדברי שטות, כלומר בזנות, וי"ל דמרמז למ"ש בסוטה ג' א' אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות שנאמר איש איש כי תשטה אשתו, ובמשלי ו' נואף אשה חסר לב.
. (שם שם)