ערות אשת אחיך. בין מן האב בין מן האם להר"ל בין אשת אחיך מן האב ובין אשת אחיך מן האם, דילפינן מאחותו כמש"כ לעיל בפ' י"ב אות ל"ב, וע' בירושלמי ריש יבמות.
. (שם נ"ה א')
ערות אשת אחיך. תניא, ערות אשת אחיך ויבמה יבא עליה (פ' תצא) בדבור אחד נאמרו לור"ל כיון דשתי מצות אלו סותרות זו את זו, על כרחך בדבור אחד נאמרו, והיינו בשעה שאמר הקב"ה ערות אשת אחיך לא תגלה, בה בשעה צוה את המצוה יבמה יבא עליה והוציא זה מכלל איסור אשת אח. ובירושלמי חשיב הרבה ענינים שנאמרו בדבור אחד, כמו לא תלבש שעטנז עם גדילים תעשה לך, מחלליה מות יומת עם וביום השבת שני כבשים ועוד הרבה. והכונה כמש"כ משום דסותרות זא"ז. ויש להעיר בסוגיא דריש יבמות דרצה ללמוד מענין יבום דעשה דוחה ל"ת [כלומר העשה דיבמה יבא עליה לל"ת דערות אשת אחיך לא תגלה], ולפי המבואר כאן דהיתר זה ע"פ הדבור נאמר א"כ אין להביא ראיה לדעלמא. ואולי י"ל הכונה דמשום הא גופא נאמרו בדבור אחד משום דעשה דוחה ל"ת, ויש לכלפל הרבה בזה ואכ"מ.
. (ירושלמי נדרים פ"ג ה"ב)
ערות אחיך היא. היא – בהווייתה תהא, ללמד שאשת אחיו מן האם אסורה לו אף לאחר מיתת בעלה לזהרבותא בזה דלא נילף מאשת אחיו מן האב דמותרת לו לאחר מיתת בעלה שמצוה לו לייבם אותה, והו"א דבאשת אחיו מן האם אף דמצוה לא שייך משום דמצות יבום היא באשת אחיו מן האב [כפי שיתבאר אי"ה בס"פ תצא] מ"מ הו"א דרשות היא קמ"ל. וטעם הדבר נראה פשוט משום דלולא היה מצות ה' לייבם אשת אחיו מן האב היתה גם היא אסורה לעולם על אחי בעלה כשאר עריות, וא"כ באשת אחיו מן האם כיון דאינה זקוקה ליבום ממילא קיימה באיסורה.
. (יבמות נ"ה א')