בימי קציר חטים מאי נפקא מינה, אמר רבא בר רב יצחק אמר רב, מכאן לצדיקים שאין פושטים ידיהם בגזל בר"ל שהלך לאחר שקצרו מן השדות, דאז הכל רשאין לכנס, אבל זולת זמן זה הוי גזל, כך פירש"י. אבל בפירוש פסוק זה פירש אע"פ שהלך בימי קציר חטים אפ"ה לא פשט ידו בגזל להביא חטים אלא דודאים, דבר הפקר שאין אדם מקפיד בו, עכ"ל, וכ"מ במ"ר וז"ל, שהלך בשעת הקציר בשעת בכור כל מיני פירות ולא הביא אלא דבר שהוא מן ההפקר, להודיעך שהיו נשמרים מגזל, ע"כ, ובאמת כן מורה פשט הכתוב והגמרא, ולא ידעתי למה נדחק רש"י בפי' הגמ' לפרש היפך המבואר במ"ר ופשטות הלשון. . (סנהדרין צ"ט ב')
וימצא דודאים. מאי דודאים, אמר רב – יברוחי, לוי אמר סיגלי, ור' יונתן אמר סביסקי גכל אלה הם מיני פרחים הנותנין ריח טוב, וכמו שאמרו בברכות מ"ג ב', הני סיגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים. . (שם שם)