וצוה הכהן וחלצו. הצווי בכהן והחליצה בכל אדם קמאעי' מש"כ לעיל בס"פ תזריע בפ' וצוה הכהן וכבסו וצרף לכאן.
.
(שם)
(שם)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 14 · פסקה 40
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וחלצו. מלמד ששניהם חולצים, שניהם קוצעים, שניהם מביאים את האבנים קמבאם היה הכותל המנוגע בינו לבין חבירו מוטל חיוב החליצה והקציעה והבאת אבנים על שניהם, דמדייק זה מדכתיב כאן בלשון רבים וחלצו וכן בסמוך והשליכו ושפכו ולקחו והביאו ופעם כתיב בלשון יחיד ואת הבית יקציע וטח את הבית, מורה שלפעמים חל עליו לבדו ולפעמים על שניהם, כמש"כ. ובמשנה ו' פי"ב דנגעים ולקמן פ' מ"ב מבואר דבטיחה והבאת העפר אין חבירו משתתף עמו, משום דכתיב מפורש ועפר אחר יקח וטח את הבית, בלשון יחיד, ואע"פ דגם בקציעה כתיב ואת הבית יקציע, ג"כ בלשון יחיד, אך הלא כתיב גם בלשון רבים ושפכו וגו' אשר הקצו.
, מכאן אמרו, אוי לרשע אוי לשכנו קמגנסמך על המבואר בפרשה זו דנגעים באים על לה"ר ועל צרות עין ועל הגזל.
, יכול הכותל הסמוך לאויר יהיו שניהם חולצים קמדכגון שהכותל מפסיק בין בית לחצר או לגינה של שכנו.
ת"ל ואחר חלץ את האבנים קמהכמש"כ לעיל אות קמ"ב, דלפעמים כתיב בענין זה בלשון רבים ולפעמים בלשון יחיד, ולכן מוקי דלפעמים משתתף עמו שכנו ופעמים אינו משתתף, כמבואר. אמנם בעיקר דין זה צ"ע במה דאיתא בנגעים פי"ג מ"ג דאין צריך לנתוץ אפילו הקורות שבין בית ועליה משום דאינם מיוחדים על שם הבית המנוגע, וכפי שיתבאר בסמוך פ' מ"ה וא"כ כש"כ הכא, וי"ל.
.
(שם)
(שם)
וחלצו את האבנים. יכול יחלץ בו שתי אבנים ויקיים בו מצות חליצה ת"ל אשר בהם הנגע, אי אשר בהם הנגע יכול אפילו קרדומים אפילו לבנים, ת"ל אבנים קמומשמע מכאן דאין לבנים בכלל אבנים, וכ"מ במשנה ב' פי"ב דנגעים, ונראה מכאן ראיה למש"כ המג"א בסי' קל"א ס"ק כ' שמותר להשתחוות ביוהכ"פ על רצפת לבנים שבביהכנ"ס, ואין בזה משום אבן משכית, דלבנה לחוד ואבן לחוד, וע"ע מש"כ בזה ס"פ בהר.
.
(שם)
(שם)
והשליכו אתהן. אתהן מחוץ לעיר ואין אדם חוץ לעיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה קמזר"ל אתהן אפילו חוץ לעיר פרזית. ופשוט דמדייק יתור לשון אתהן דהיה יכול לכתוב והשליכון. והתוס' בערכין ל"ב ב' עמלו בבאור דרשה זו. אך בכלל לא ידעתי ל"ל דרשה זו תיפק ליה דבנגעי אדם כתיב (ר"פ תזריע) מחוץ למחנה מושבו, וכידוע נקרא מחנה רק זו שיש לה דין מחנה כמו בירושלים או בעיירות המוקפות חומה, וא"כ ממילא מבואר דלא חוץ לעיר פרזית, וצ"ע.
.
(שם)
(שם)
אל מקום טמא. שיהא מקומו טמא קמחובתוספתא דנגעים איתא, מקום היה בגליל והיו מציינים אותו שהיו אומרים אבנים מנוגעות היו בו, ומשמע דמקום מיוחד היה לזה, וזה הוא מפני המבואר כאן שמקומו טמא, וא"א לפי"ז להשליך במקומות שונים רק במקום אחד.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad