יעשה הכהן את החטאת. שיהיו כל עשיותיו לשם חטאת פהר"ל לא רק שחיטתו, דזה פשיטא כמבואר בפ' ויקרא שצריך שחיטה לשמה, אלא גם כל פרטיו ותקוניו. ויתכן דטעם הדיוק בזה מדכתיב לשון עשיה ולא לשון הקרבה, וכהאי גונא דרשינן בסוגיא כמה לשונות כאלה, כמו הפ' דפ' נשא ועשה את חטאתו, ואת האיל יעשה זבח שלמים, והפ' ועשית פסח לה', שיהיו כל עשיותיהם לשמה, וצ"ל בטעם הדיוק בהם כמש"כ.
. (זבחים ד' א')
את החטאת וכפר. מלמד שבפרה בחטאת היא פור"ל עיקר כפרה תלויה בחטאת ולא בעולה, ומדייק זה מיתור לשון וכפר הסמוך אצל חטאת, אחרי דכתיב בסוף הענין בפסוק הסמוך וכפר עליו.
. (תו"כ)
וכפר על המטהר. על המטהר זה ולא על המטהר חבירו פזזה נסמך על הדרשה דלעיל שצריך שיהיו כל מעשי החטאת לשם חטאת. אמנם שם אינו מבואר רק ענין שינוי קודש, היינו שלא יעשה מעשיו לשם קרבן אחר, אבל שנוי בעלים היינו שלא יעשה מעשי חטאת ראובן לשם שמעון אינו כלול בדרשה ההיא, לכן יליף זה מלשון פסוק זה מדכתיב וכפר על המטהר ולא וכפר עליו, ועיין משכ"ל בפ' ד' אות י"ח מה שצ"ע בדרשה זו.
. (זבחים ח' א')
מטומאתו. מטומאתו ולא מזובו פחהמלה מטומאתו מיותרת, דממילא מובן הוא ממה דאיירי בענין, ולכן דריש דקמ"ל דרק מטומאת צרעת שמתעסק בה נטהר ממנה, אבל אם יש עליו עוד טומאה כגון טומאת זיבה אינו נטהר ממנה ע"י טהרה זו, ותפס טומאת זיבה אולי משום דפ' מצורע סמוכה לפ' זבים, וכה"ג צ"ל בכונת הגמ' במגילה ח' א' בהא שדרש עה"פ דכתיב גבי זב וכי יטהר הזב מזובו מזובו ולא מנגעו.
. (תו"כ)