כי ינצו אנשים. אין שלום יוצא מתוך מריבה, וכן הוא אומר (פ' א') כי יהיה ריב בין אנשים והיה אם בן הכות הרשע קעגעיין משכ"ל ריש פסוק א' כי יהיה ריב בין אנשים, וצרף לכאן.
[ספרי].
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 25 · פסקה 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אנשים יחדו. אין לי אלא אנשים, איש עם אשה ואשה עם איש מניין ת"ל יחדו – מכל מקום קעדדריש יתור המלה יחדיו, ועיין בספר התוה"מ.
.
(שם)
(שם)
איש ואחיו. לרבות עבדים שיש להם בושת, מאי טעמא, איש ואחיו – אחיו הוא במצות קעהשמחויב הוא במצות כמו אשה ישראלית, היינו בכל מצות ל"ת ומ"ע שאין הזמן גרמא, כמבואר לפנינו בפ' קדושים בפ' או חפשה לא ניתן לה, ודעת ר' יהודה דהעבד אין לו בושת, דדריש איש ואחיו יצא עבד שאין לו אחוה שאינו בא בקהל, ומה דלא ניחא להו לרבנן בטעמיה דר' יהודה, י"ל משום דקשה להו דאי ס"ד דמשום שאינו בא בקהל אין לו בושת, א"כ כל אלה שאינם באים בקהל כמו פצוע דכה וכרות שפכה וכדומה אין להם בושת, וזה דבר שלא שמענו מעולם, ולכן דרשי לענין אחר איש ואחיו שאחיו הוא במצות, וכמבואר.
.
(ב"ק פ"ח א')
(ב"ק פ"ח א')
אשת האחד. אשת האחד ולא אשת שנים קעוכלומר שאם אחר מעשה שעשתה אשה זו חזרה אשת השני ועשתה כמעשיה לאיש ריבו של בעלה פטורה, כיון דהיא לא התחילה בזה.
.
(ירושלמי ב"ק פ"ח ה"ג)
(ירושלמי ב"ק פ"ח ה"ג)
ושלחה ידה. פרט לשליח בית דין קעזשבייש את בעל הדין שנמנע לבא לב"ד פטור, וכן קי"ל בחייבי גלות שאם הכה השליח ב"ד את בעל הדין בשוגג והרגו פטור מגלות. ובירושלמי ב"ק פ"ח ה"ג ובספרי הגירסא פרט לאשת שליח ב"ד, ואינו מבורר כ"כ, אף כי אפשר לפרשו.
.
(ב"ק כ"ח א')
(ב"ק כ"ח א')
והחזיקה. ממשמע שנאמר ושלחה ידה איני יודע שהחזיקה, מה ת"ל והחזיקה, לומר לך, כיון שנתכוין להזיק אע"פ שלא נתכוין לבייש חייב קעחולכן קי"ל בסוגיא כאן מי שנפל מן הגג ברוח מצויה והזיק חייב בד' דברים [משום דשוגג קרוב למזיד הוא, דלא הו"ל לעלות לגג שאין לו מעקה כיון שיכול ליפול משם ברוח מצויה] ופטור מבושת, ואם נפל ברוח שאינה מצויה חייב בנזק בלבד ופטור מד' דברים, ואם נתהפך, כלומר לאחר שהתחיל ליפול שנתכוין ליפול על האדם להזיקו להנאתו חייב על הבושת, ואע"פ שלא נתכוין משום בושתו, וכלל הדבר שג' חלוקות הן, כל זמן שיש בדבר פשיעה גמורה וזהו רוח מצויה, אבל הוא שלא בכונה חייב בד' דברים ופטור מן הבושת, לא היתה שם פשיעה גמורה וג"כ לא נעשה באונס גמור חייב על הנזק ופטור מן השאר, וזהו רוח שאינה מצויה, ובאונס גמור פטור מכל.
.
(שם כ"ז א')
(שם כ"ז א')
והחזיקה. נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבושת, שנאמר ושלחה ידה והחזיקה, אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין קעטכלומר אפי' רק נתכוין להזיק ולא לבייש חייב בבושתו, וזה מדייק מלשון ושלחה ידה, ושליחות יד בעלמא אינו מורה על בזיון רק על פגיעה ונזק, ולכן דריש דמכיון רק ששלחה ידה בכונה להזיק חייבת ג"כ על הבושת, כמבואר בפסוק.
.
(ירושלמי ב"ק פ"ח ה"ג)
(ירושלמי ב"ק פ"ח ה"ג)
במבשיו. אין לי אלא מבושיו, מניין לרבות כל דבר שיש בו סכנה, ת"ל והחזיקה, מכל מקום קפנראה דמדייק דאי ס"ד דעיקר הקפידא רק משום שכוונה לביישו בלבד הול"ל ונגעה שגם זה הוא בזיון, ומדאמר לשון והחזיקה משמע שכוונה גם לחבלו ולהזיקו, ממילא מבואר שגם כל מקום שיש בו סכנה חייבת.
[ספרי].
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad