בבלי דעת. א"ר אלעאי בן ברכיה, שני ת"ח הדרים בעיר אחת ואין נוחין זל"ז בהלכה, אחד מת ואחד גולה, שנאמר לנוס שמה רוצח אשר ירצח בבלי דעת, ואין דעת אלא תורה, שנאמר (הושע ד׳:ו׳) נדמו עמי מבלי הדעת עוסיפא דקרא ותשכח תורת אלהיך, ודריש סמיכות פסוק זה לפסוק וזאת התורה. ויתכן דמדייק מדלא כתיב אשר ירצח בשגגה וכמו שכתב לעיל מכה נפש בשגגה, ופירש"י אחד מת ע"י חבירו שהרגו בשוגג וזה גולה לערי מקלט, ואם אין כאן מיתה יש כאן סימן למיתה ולגלות שאחד [ראוי] למות ואחד [ראוי] להגלות, עכ"ל. והנה עדיין אגדה זו דורשת באור ופירוש מרווח.
ולולא דבריו היה אפשר לפרש הענין ע"פ המבואר בסוגיא דמכות י' א' דלמוד התורה מגינה ממיתה ומגלות, יעו"ש. והנה פשוט דזה הוא רק בעוסק בתורה לשמה, ובאופן כזה הת"ח נוחין זל"ז כיון דאין להם כל פניה ונטיה זולת האמת, וכמש"כ את והב בסופה, משא"כ בעוסקין שלא לשמה הם קנטרנין זל"ז, וממילא אין למוד כזה מגין, וזו היא כונת הדרשה להורות שהלמוד שלא לשמה אינו מגין לא ממיתה ולא מגלות, ולצחות הלשון אומר אחד מת ואחד גולה, ודו"ק. .
(סוטה מ"ט א')
ולולא דבריו היה אפשר לפרש הענין ע"פ המבואר בסוגיא דמכות י' א' דלמוד התורה מגינה ממיתה ומגלות, יעו"ש. והנה פשוט דזה הוא רק בעוסק בתורה לשמה, ובאופן כזה הת"ח נוחין זל"ז כיון דאין להם כל פניה ונטיה זולת האמת, וכמש"כ את והב בסופה, משא"כ בעוסקין שלא לשמה הם קנטרנין זל"ז, וממילא אין למוד כזה מגין, וזו היא כונת הדרשה להורות שהלמוד שלא לשמה אינו מגין לא ממיתה ולא מגלות, ולצחות הלשון אומר אחד מת ואחד גולה, ודו"ק. .
(סוטה מ"ט א')