מזרחה שמש. דרש רבי שמלאי, מאי דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש, אמר ליה הקב"ה למשה הזרח שמש לרוצחים, ואיכא דאמרי הזרחת שמש לרוצחים סטמדייק המלות הנוספות מזרחה שמש כי בפ' מסעי בעת שצוה ה' את משה להזמין ערי מקלט אמר לו רק, מעבר לירדן ולא סיים מזרחה שמש. ובבאור הלשון הזרח שמש פירש"י הזרח השמש לרוצחים להכין להם חיותם כגון מילי טובא דאמרינן בגמרא לעיל, עכ"ל. ורומז למ"ש דערי מקלט מושיבין אותן במקום מים ושווקים ועוד מצרכי החיים כדי שימצא הגולה לשם כל צרכיו, וכן עושין אותן במצב כזה שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם, וכפי שיבא לפנינו, אבל כבר הקשה מהרש"א על פי' זה, דכל זה ילפינן מפסוקים שונים כמבואר בפ' מסעי וכאן בסמוך, ולבד זה אין זה מכוון יפה בלשון זריחת השמש.
ולכן נראה דהכונה דקודם שצוה הקב"ה למשה להבדיל ערים לערי מקלט הקדים לבאר לו תכלית ענין זה בלשון הזרח שמש לרוצחים, והיינו שהוא להציל נפשותם ממות ע"י גואלי הדם, ומליצת זריחת השמש מוסבת לכונת הקיום בחיים, כי המיתה תומלץ בהעדר ראיית השמש, כמו נפל אשת בל חזו שמש (תהילים נ״ח:ט׳) וכן בקהלת ו' גם שמש לא ראה, עד אשר לא תחשך השמש, החיים המהלכים תחת השמש (שם ד') וכן יתפרש סמיכות הלשונות בפ' וישלח ותנצל נפשי ויזרח לו השמש, והענין מבואר. והלשון הזרח והזרחת הכונה אחת היא, רק ללשון ראשון אמר הקב"ה זה קודם שהבדיל ובלשון צווי, וללשון שני לאחר שהבדיל ובתור הודאה והסכמה, וכפירש"י שאמר לו יפה עשית. .
(מכות י' א')
ולכן נראה דהכונה דקודם שצוה הקב"ה למשה להבדיל ערים לערי מקלט הקדים לבאר לו תכלית ענין זה בלשון הזרח שמש לרוצחים, והיינו שהוא להציל נפשותם ממות ע"י גואלי הדם, ומליצת זריחת השמש מוסבת לכונת הקיום בחיים, כי המיתה תומלץ בהעדר ראיית השמש, כמו נפל אשת בל חזו שמש (תהילים נ״ח:ט׳) וכן בקהלת ו' גם שמש לא ראה, עד אשר לא תחשך השמש, החיים המהלכים תחת השמש (שם ד') וכן יתפרש סמיכות הלשונות בפ' וישלח ותנצל נפשי ויזרח לו השמש, והענין מבואר. והלשון הזרח והזרחת הכונה אחת היא, רק ללשון ראשון אמר הקב"ה זה קודם שהבדיל ובלשון צווי, וללשון שני לאחר שהבדיל ובתור הודאה והסכמה, וכפירש"י שאמר לו יפה עשית. .
(מכות י' א')