וזבחת. פרט לעופות, פרט למנחות אדאינם בכלל זבח, ועיין לפנינו לעיל בפרשה ראה (ט"ז י"ד) מש"כ בזה, וביתר באור כתב בזה בס' שעה"מ פ"א ה"א מחגיגה בענין זה אם עופות הם בכלל זבח.
. (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ד)
וזבחת שלמים וגו'. רב הונא כי הוי מטי להאי קרא הוי בכי, אמר, עבד שרבו מצפה לאכול על שולחנו יתרחק ממנו, דכתיב (ישעיהו א׳:י״א) למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' בהלשון עבד שרבו מצפה לאכול על שולחנו, אינו עולה יפה, דהא אדרבה כאן איירי באכילת העבד על שלחן הרב דהיינו בביהמ"ק. ומצאתי הנוסחא בש"ס כת"י הגירסא עבד שרבו מצפה לו שיבא לאכול על שולחנו, והיינו שהעבד יבא לאכול על שלחן רבו, והיא גירסא נכונה ומאירת עינים. ועיין לפנינו בפ' משפטים בפסוק שלש פעמים בשנה יראה וגו' דריש כמו כן עבד שרבו מצפה לו לראותו וכו', וזה מכוון להכוונה היוצאת מגירסת הכת"י.
. (חגיגה ד' ב')
ואכלת שם. וכתיב במעשר (פ' ראה) ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך וגו', מלמד לשלמים שבאים מן המעשר גדרשה זו כפולה לעיל בפ' ראה (י"ד כ"ב) ושם נתבארה יע"וש וצרף לכאן.
. (זבחים נ' א')
ואכלת ושמחת. תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר, בזמן שבית המקדש היה קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה', ועכשיו שאין ביהמ"ק קיים אין שמחה אלא ביין, שנא' (תהילים ק״ד:ט״ו) ויין ישמח לבב אנוש דעיין מש"כ לעיל ס"פ ראה בפסוק ושמחת בחגך. דאין הפי' כאן שבזמן הזה אין מצוה באכילת בשר ביו"ט משום דאינה משמחת, כפי דמשמע לכאורה, אלא דבאמת גם בזה"ז מצוה לאכול בשר משום דמטבע הבשר שמרחבת הלב ומשמחת הנפש, רק בכ"ז מפני שהבשר אינו בשר קודש וגם אינה נאכלת בירושלים אינה דיה לבדה לרומם שמחת הנפש למדרגות השלמות, אלא צריך עוד פעולה לזה והיינו יין המשמח לבב אנוש, יעו"ש שהבאנו ראיות נאמנות לזה.
. (פסחים ק"ט א')