קריאה במקור

תורה תמימה על התורה · במדבר · פרק 28 · פסקה 10

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
עלת שבת בשבתו. אין שורפין קדשים ביו"ט לאכגון נותר מפסח ומקדשים שמצוה לשורפו. , מנה"מ, אמר אביי, דאמר קרא עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט לבאצטריך ליליף בזה משום שהסברא החיצונית מורה להיפך שמותר לשרוף מפני ששריפת קדשים מ"ע באש תשרפו ומלאכת יו"ט ל"ת, ועשה דוחה ל"ת. –
ועיין בתוס' כאן הקשו כיון דקרא בשבת איירי מנ"ל לדרוש על יו"ט ודילמא דוקא ולא עולת חול בשבת דחמיר, ותרצו בדוחק רב. ולי נראה ע"פ מה שכתבנו בחבורנו שגם יו"ט נקרא שבת על שם השביתה שבו [ע"ל בפ' בא בפ' והיה לך לאות], ובכ"ז אם היה כתוב עולת שבת בשבת הו"א דקאי על סתם שבת יום השביעי בשבוע דבזה איירי וסליק מיניה וביום השבת שני כבשים, דהתם בודאי שבת ממש שהרי ביו"ט מביאים קרבנות מיוחדים, אבל מדכתיב בשבתו דריש בכל יום ששובתין בו, כלומר שלא ישנו בקרבנות הקבועים כל יום ששובתין בו, וממילא גם יו"ט בכלל שהרי שובתין גם בו, ולפי"ז נתמעט הקרבת עולת חול לא בשבת ולא ביו"ט, וכגון אברי תמיד של ערב יו"ט שלא הוקטרו מבעוד יום אין מעלין אותן מחשיכה, וכש"כ קדשים פסולין לא שרפינן ביו"ט, ודו"ק. ומה שנוגע עוד מענין זה לדין בזה"ז בארנו בפ' בא בפסוק אך אשר יאכל לכל נפש.
.
(שבת כ"ד ב')
2
עלת שבת בשבתו. תניא, ר׳ עקיבא אומר, עולת שבת בשבתו, לימד על חלבי שבת שקריבים ביו"ט לגשחל להיות במוצאי שבת, ועיין באות הבא. , יכול אף ביוהכ"פ, ת"ל בשבתו לדדריש שתי דרשות מרבוי ומיעוט, דמלשון עולת שבת בשבת בלא ו' משמע דעולת שבת קריבה בשבת אחרת, ובאה לרבות גם ביו"ט שחל במוצאי שבת, ומיעוט בשבתו דריש בשבתו שלו ולא בשבת אחרת דהיינו ביוהכ"פ דאקרי נמי שבת שבתון, והיינו ביוהכ"פ שחל במוצאי שבת [בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה], ואע"פ דכפי שכתבנו בדרשה הקודמת גם יו"ט מקרי שבת, אכן כיון דצריך כאן לרבות ולמעט ניחא ליה לרבות יו"ט דקילא משבת ולמעט יוהכ"פ דשוה לשבת. –
והנה בדרשה הקודמת כבר דרשינן פסוק זה לענין דאין שורפין קדשים ביו"ט, וצ"ל דר"ע יליף הא דאין שורפין קדשים ביו"ט מדרשה אחרת כאשר כן באמת יש בגמרא שבת שם כמה דרשות לדין זה יעו"ש.
.
(שם קי"ד א׳)
3
עלת שבת בשבתו. תניא, תמיד דוחה שבת, דאמר קרא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד, מכלל דתמיד קרב בשבת להעיין מש"כ לעיל בפ' ב' בדרשה במועדו. .
(פסחים ס"ו א׳)
4
עלת שבת בשבתו. בשבתו ולא בשבת אחרת, הרי שלא הקריב בשבת זו יכול יקריב בשבת הבא, ת"ל עולת שבת בשבתו, מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו לוועיין בפרשה הבאה פ' י"ח. [ספרי].
5
על עולת התמיד. מגיד שאין מקריבים מוספים אלא בין תמיד של שחר ובין תמיד של בין הערבים לזמדלא כתיב על עולות התמיד, דאז היה משמע שאחר תמיד של בין הערבים מקריבין קרבן מוסף, וכן בכל קרבנות המוספין בפרשה זו ובהבאה כתיב לשון זה להורות ענין זה. .
(שם)
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad