ולא אתכם לבדכם. אמר להם משה לישראל, דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם. אלא על דעת המקום ועל דעתי, שנאמר ולא אתכם לבדכם וגו' יר"ל לא כמו שאתם במחשבת לבבכם. ונראה דמה שראו לדרוש כן פסוק זה ולא כמו שנראה לכאורה בפשטות דקאי על דורות הבאים משום דכתיב בתר הכי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה, א"כ בזה כבר כלל כל הדורות הבאים כמבואר בדרשה בפ' הבא, ואייתר לשון זה ולא אתכם לבדכם לדרשה זו. ומ"ש על דעת המקום ועל דעתי משמע דהיה צריך להשביעם על פי שתי דעות, הוא משום דבפ' הקודם (י"א) כתיב אשר ה' אלהיך כורת עמך היום וכאן כתיב אנכי כורת את הברית וגו' מזה משמע שהיה משביעם גם על דעתו וגם על דעת המקים. ומהאי טעמא ככל השבועות שמשביעין צריך לומר שמשביעין אותו שלא על דעתו רק על דעת המקום ועל דעת ב"ד, והתכלית בזה כדי שלא יעשה איזו ערמומית בענין השבועה, וכעובדא דמייתי בגמ' באחד שלוה כסף מחבירו ונתנם בתוך מקלו וטען החזרתי לך וחייבוהו לישבע ובעת השבועה אמר להמלוה אחוז לי מקל זה עד שאשבע, ונשבע שהשיב לו [בכונה על נתינת המקל], ואחר שנשבע חזר ונטלו.
והנה בחו"מ סי' פ"ז ס"כ הלשון אלא על דעתנו ועל דעת ב"ד, ומשמע שם שהאנשים העומדים שם בשעת השבועה אומרים זה, דאם על הב"ד קאי לא שייך הלשון על דעתנו ועל דעת ב"ד, דהיינו דעתנו היינו דעת ב"ד, אבל לא ידעתי איפה מצאו גירסא זו, ובילקוט ורמב"ם ובה"ג הגירסא כמו שלפנינו, וגם יש הכרח שהאמירה אינה מהקהל העומד שם, כי בגמ' כאן איתא עוד בענין השבועה אם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, משמע דרק בפרט זה אומרים העומדים, אבל זולת זה כל האמירות הוו בב"ד, ובאמת איזו סברא היא שאנשים מן החוץ יביעו אומר הדורש ידיעה ולמוד והוראה, ולכן נראה שהלשון בחו"מ צריך תקון כמו שהוא בגמ', וכפי הנראה באה בחו"מ הלשון הנמצא בנדרים כ"ה ובשבועות כ"ט וגם שם צריך תקון. .
(שבועות ל"ט א')
והנה בחו"מ סי' פ"ז ס"כ הלשון אלא על דעתנו ועל דעת ב"ד, ומשמע שם שהאנשים העומדים שם בשעת השבועה אומרים זה, דאם על הב"ד קאי לא שייך הלשון על דעתנו ועל דעת ב"ד, דהיינו דעתנו היינו דעת ב"ד, אבל לא ידעתי איפה מצאו גירסא זו, ובילקוט ורמב"ם ובה"ג הגירסא כמו שלפנינו, וגם יש הכרח שהאמירה אינה מהקהל העומד שם, כי בגמ' כאן איתא עוד בענין השבועה אם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, משמע דרק בפרט זה אומרים העומדים, אבל זולת זה כל האמירות הוו בב"ד, ובאמת איזו סברא היא שאנשים מן החוץ יביעו אומר הדורש ידיעה ולמוד והוראה, ולכן נראה שהלשון בחו"מ צריך תקון כמו שהוא בגמ', וכפי הנראה באה בחו"מ הלשון הנמצא בנדרים כ"ה ובשבועות כ"ט וגם שם צריך תקון. .
(שבועות ל"ט א')