1ואם בעיניו עמד. אין לי אלא בעיני עצמו, בעיני בנו, בעיני תלמידו מניין, ת"ל ואם בעיניו עמד הנתק קנבלעיל בפסוק ה' כתיב ואם הנגע עמד בעיניו, ושם הפי' בעיניו במצבו ובגונונו הקודם, ובעיניו הוא מלשון ועינו כעין הבדלח, אכן כאן אי אפשר לפרש כן, יען כי באמת אם צמח שער שחור אז טהור אפי' פשה הנתק, לפי שצמיחת שער שחור הוא סימן טהרה בכל האופנים, וכמו דקי"ל בפ"י מ"ג דנגעים הצומח [שער שחור] מציל מן הפשיון. ולבד זה אם צמח שער שחור בהכרח א"א שהנתק עומד במצבו ובגונונו כשהיה, יען כי צמיחת שער שחור מורה שכבר נפחת הנתק, ולכן צ"ל דהכתוב משמיענו רבותא דאפי' אם נראה לו לכהן שהנגע עומד בעינו אפ"ה לא משגחינן בזה אלא מטהרינן אותו. וטעם הדבר, משום דראיה זו אינה נכונה, כיון שצמחו שערות שחורות שמורה בטח על הבריאות [ולכן לא אשמעינן הפסוק רבותא משער שחור בפשיון, יען דזה דבר כמעט מן הנמנע שתפשה הנגע בשער שחור, שהם כמו שני הפכים], ולפי"ז אין ראיה זו של הכהן מכריע הדין לאיזו צד, כיון דבכל האופנים טהור מפני השער השחור, ולכן מכיון שאין בראיה זו כל הכרעה רשאי לראותה גם בנו גם תלמידו. והסמך שסמך התו"כ על הלשון ואם בעיניו עמד הנגע פשוט הוא מדלא כתיב ואם ראה הכהן, ואלו היה כתוב כן הו"א דהעיקר תלוי בראיתו וכיון שכן ממילא לא סמכינן רק אראית עצמו, אבל מכיון דכתיב רק שבעיניו נדמה כן והדמיון ללא אמת הוא כמש"כ ממילא אין נ"מ בראית עצמו ובראית זולתו כמבואר.
.
(שם)
2ושער שחור צמח. אין לי אלא הצומח בסוף והמשואר בהחלה, מניין הצומח בתחלה והמשואר בסוף, ת"ל שער שער ריבה קנגנראה דצ"ל שער שחור ריבה. ובאור הענין דע"כ א"א לומר דהא דכתיב שער שחור דוקא שחור ולא שאר המראות, שהרי לעיל בפ' ל"א דכתיב ושער שחור אין בו מרבינן אין לי אלא שחור מניין לרבות את הירוק ואת האדום ת"ל שער כמובא לפנינו שם, וא"כ למה כתיב כאן שחור ודי. היה לכתוב שער סתם, ואי משום דהוי מרבינן גם שער צהוב, זה אינו, דשער נהוב מפורש בפ' ל' שהוא סימן טומאה, וא"כ האי שחור מיותר הוא, ולכן דריש שבא לרבות צומח בתחלה ומשואר בסוף, ור"ל כיון שמתחלה אמר (פ' ל"א) ושער שחור אין בו שהוא המשוייר, וכאן אמר ושער שחור צמח בו שהוא הצומח מחדש, והו"א דבדוקא בעינן בתחלה שער שחור משוייר ובסוף שער שחור צמח מחדש, אבל אם בסוף משוייר ובתחלה צמח אין מועיל לטהרה, קמ"ל.
.
(תו"כ)
3צמח בו. אעפ"י שאין מבוצר בו קנדעיין לעיל בפ' ל"א ושער שחור אין בו דריש בתו"כ עד שיהא מבוצר בו, ועיין מש"כ שם בבאור ענין מבוצר. ובתוי"ט פ"י מ"ג דנגעים טרח הרבה מאוד בבאור הדרשה דשם ושלפנינו מהיכא פסיקא ליה להתו"כ לדרוש אין בו דהתם עד שיהא מבוצר וצמח בו דהכא אע"פ שאין מבוצר, יעו"ש. ובאמת יש להסביר טעם הדרשות האלו בפשיטות, משום דהתם דאיירי בחקירת תכונת המחלה מה היא וערכה בכלל, לכן אם אין השער מבוצר י"ל דאין ראיה ממה שישנם השערות במקום אחד, מפני כי אף שבמקום השערות אין נתק אבל להלאה מהם יש נתק, ורק אם השערות מבוצרות ניכר שבכל שטח המקום ההוא אין נתק, אבל הכא דאיירי בראית הכהן פעם שניה, שכבר בפעם הראשונה החליט אותו המקום לנתק ודאי, ועתה כשרואה אותו שנית צמח באותו המקום שערות שחורות, א"כ הצמיחה הזאת לבדה מורה על רפואת הנתק באותו מקום, כיון דאז בפעם הראשון לא היה שם צמיחת שערות, ולפי"ז ממילא לא אצטריך שיהא השער מבוצר, אחרי דהצמיחה בעצמה מורה על הרפואה והבריאות השלמה, ודו"ק.
.
(שם)
4נרפא הנתק. ולא שניתק נתק בתוך נתק קנהר"ל רק אז סימן טהרה בצמיחת שער שחור רק אם נרפא הנתק ע"י הצמיחה, אבל לא אם ניתק נתק בתוך נתק, דהיינו שאם תוך שער שצמח בנתק החיצון יש ג"כ נתק, דבאופן כזה אין צמיחת שער שחור סימן טהרה ורפואה, ועיין מש"כ לעיל בפסוק כ"ט השייך לענין זה.
.
(שם)
5טהור הוא. אעפ"י שהלך לו שער שחור טהור הוא קנובכ"מ כתיב וטהרו הכהן וכאן כתיב טהור הוא להורות שנשאר טהור גם אח"כ אע"פ שכלה השער שחור. וטעם הדבר מפני שעם היות פעם אחת השער שחור כבר ידעינן שנתרפא שוב לא איכפת לן במה שהלך אח"כ, וכ"ה במשנה ח' פ"י דנגעים.
.
(שם)
6טהור הוא וגו'. אי טהור הוא יכול יפטר וילך לו קנזר"ל שאם יראה האיש המנוגע שצמח בו שער שחור ידין דינו לעצמו מבלי הוראת הכהן.
ת"ל וטהרו הכהן, אי וטהרו הכהן יכול אם אמר כהן על טמא טהור יהיה טהור ת"ל טהור וטהרו הכהן קנחר"ל רק אז מועילה טהרת הכהן רק אם באמת טהור הוא ע"פ הדין ולא אם נודע אח"כ שטעה.
.
(שם)