לא אכל. מכאן שאם נתנו לאדם לאכול אין צריך שיאמרו לו לאכול, שהרי אליעזר אמר לא אוכל עד אם דברתי דברי ועדיין לא אמרו לו שיאכל, אלא מכיון ששמו לפניו לאכול אין צריך אמירה כוכ"כ
המג"א בשם ספר שלחן ארבע [יש מיחסים אותו לרמב"ן אך לא כן דעת האחרונים כי אם שמחברו היה רבנו בחיי דשמו רמז כמה פעמים בספרו בר"ת וע' שם וגדולים] על מה שמבואר בשו"ע כאן [שמקורו ממס' הר"א ריש פ"ח] הנכנס לבית לא יאמר תנו לי לאכול עד שיאמר בעה"ב, וקמ"ל זה המחבר [ע"פ באור המג"א] דנתינה הוי כאמירה, שמכיון שנתנו לו שוב מותר לו לאכול וא"צ לאמירת בעה"ב, וכהראי' שמביא. ומבואר דזה הוי רק קולא לאורח שא"צ להמתין עד שיאמרו לו ולא אזהרה לבעה"ב שלא יבקש לאורח לאכול אחרי ששמו לפניו על השלחן, אבל באמת י"ל כי יש בזה גם אזהרה לבעה"ב כמבואר, יען כי לפעמים יארע שא"א לאורח לאכול ואם יאכול יסתכן ורק ע"פ בקשת בעה"ב יאכל, וכעין מה שאירע להגר"א מווילנא בדרכו, כמש"כ בניו בהקדמתם לבאורו לאו"ח יעו"ש [מג"א סי' ק"ע ס"ק י"ח].
המג"א בשם ספר שלחן ארבע [יש מיחסים אותו לרמב"ן אך לא כן דעת האחרונים כי אם שמחברו היה רבנו בחיי דשמו רמז כמה פעמים בספרו בר"ת וע' שם וגדולים] על מה שמבואר בשו"ע כאן [שמקורו ממס' הר"א ריש פ"ח] הנכנס לבית לא יאמר תנו לי לאכול עד שיאמר בעה"ב, וקמ"ל זה המחבר [ע"פ באור המג"א] דנתינה הוי כאמירה, שמכיון שנתנו לו שוב מותר לו לאכול וא"צ לאמירת בעה"ב, וכהראי' שמביא. ומבואר דזה הוי רק קולא לאורח שא"צ להמתין עד שיאמרו לו ולא אזהרה לבעה"ב שלא יבקש לאורח לאכול אחרי ששמו לפניו על השלחן, אבל באמת י"ל כי יש בזה גם אזהרה לבעה"ב כמבואר, יען כי לפעמים יארע שא"א לאורח לאכול ואם יאכול יסתכן ורק ע"פ בקשת בעה"ב יאכל, וכעין מה שאירע להגר"א מווילנא בדרכו, כמש"כ בניו בהקדמתם לבאורו לאו"ח יעו"ש [מג"א סי' ק"ע ס"ק י"ח].