ולקחתי אתכם. תניא, ר' סמאי אומר, נאמר ולקחתי אתכם ונאמר (פסוק ח׳) והבאתי אתכם אל הארץ, מקיש יציאתם ממצרים לביאתם לארץ, מה ביאתם לארץ שנים מששים רבוא זשלא נשתיירו רק יהושע וכלב. אף יציאתם ממצרים שנים מששים רבוא חשמכל ששים רבוא שהיו במצרים לא נשתיירו אלא שנים בלבד ואותם עלו ביחד לששים רבוא ויצאו ממצרים והשאר מתו בשלשת ימי אפלה שלא יהיו מצרים רואין בקלקלחן של ישראל, ועיין במ"ר ס"פ שמות פ' ה'. . (סנהדרין קי"א א׳)
המוציא אתכם. בכל מקום המוציא דאפיק משמע טלשון עבר, וכמו המוציא לך מים מצור החלמיש (פ' עקב). , והכא הכי קאמר קוב"ה לישראל, כד מפיקנא לכו עבידנא לכו מילתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפקית יתכון ממצרים, דכתיב וידעתם כי אני ה' וגו' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים יר"ל שאז תדעו שאני הייתי המוציא, ודעת ר' נחמיה בגמרא דמוציא מורה על עבר והמוציא על להבא, ומביא ראיה מפסוק זה, וקיי"ל כרבנן. ונ"מ בזה לענין נוסח ברכת המוציא, שצריך לברך בלשון עבר כמו ברכת הודאה, ואם נפרש דהמוציא מורה לשון להבא צריך לומר מוציא, וכיון דקיי"ל כרבנן דהמוציא לעבר משמע לכן אנו אומרים המוציא. אבל עם כ"ז אין הענין מבואר, כיון דבמוציא כו"ע ס"ל דהוראתו הוא לשון עבר ובהמוציא יש סברא לפרש גם לשון להבא, א"כ למה לא יברכו בלשון מוציא שהוא לשון עבר ודאי, אך בירושלמי מבואר טעם בזה שאין מברכין מוציא כדי שלא לערבב הממי"ן מן העולם ומן מוציא, ואע"פ דבתיבות לחם מן ג"כ מערבין הממי"ן אך התם א"א בענין אחר. ועל פי זה י"ל טעם פשוט מה שבברכת הגפן ומזונות ושארי דברים אומרים בורא ולא הבורא – יען דכיון שאין שם טעם משום ערבוב האותיות לכן צריך לומר בורא שהוא ודאי לשון עבר כמו מוציא, ודו"ק. ומה שלא הביאו בגמרא דידן טעם הירושלמי משום ערבוב הממי"ן י"ל דקשה להגמרא דהא כמו כן מצינו כמה ברכות שיש בהם משום ערבוב ממי"ן כמו מתיר אסורים, מלביש ערומים, וכדומה, ובכ"ז לא חששו לתקן לומר המתיר, המלביש, וא"כ מהיכי תיתא לחוש בכאן אלא שלפי"ז תשוב הערתנו למה לא תקנו לברך מוציא שהוא לכו"ע לשון עבר, ואפשר י"ל דס"ל להגמרא דדעת ר' נחמיה בטלה לדעת חכמים וגם אין אנו חוששים לה. – והנה טעם הדבר בכלל שדחקו חכמים לפרש לשון הפסוק כאן המוציא אתכם בלשון עבר ולא כפשוטו בלשון להבא י"ל ע"פ סוגית הגמרא בעירובין י"ט א' שדרשו הפסוק דישעיה ס"ו ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, שפשעו לא נאמר אלא הפושעים, שפושעים והולכים, מתקיף לה רב כהנא, אלא מעתה המוציא והמעלה הכי נמי דמסיק ודמפיק משמע אלא דאסיק ודאפיק ה"נ דפשעי הוא, ומדפריך בפשיטות ומתרץ בפשיטות דהמוציא לעבר משמע, מבואר שאין סברא כלל לומר דהמוציא להבא משמע, ולכן השתדלו החכמים לפרש לשון המוציא שבכאן בלשון עבר. . (ברכות ל"ח א׳)