כי רבה. הואי התם ההיא רביתא דהוית מפקא ריפתא לעניא בחצבא, אגלאי מילתא, שפיוה בדובשא ואוקמוה על איגר שורא מועל גג החומה למען יראו כולם, או משום ששם הדבורים מתאספים. , אתו זיבורי ואכלוה, והיינו דכתיב מאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה – על עסקי ריבה מזמה שראו חז"ל להוציא המלה כי רבה מפשטה דקאי על כמות או איכות הזעקה, י"ל משום דבעלמא יונח לשון זעקה על הצעקה של נענים ונדכאים, וכאן לא מצינו מפורש שהיו כאלה, וא"כ איך שייך הלשון זעקת, לכן דרשו על עסקי ריבה [בדרך לשון טפל על לשון, רבה – ריבה], והיינו שמרוב מצוקותיה זעקה ונאנחה, וכאלה היו רבים, ולכן שייך לכתוב זעקת סדום, היינו זעקת המעונים. . (סנהדרין ק"ט ב')
כי רבה. [בסדום כתיב זעקת סדום ועמורה כי רבה ובדור המבול כתיב (ר"פ נח) וירא ה' כי רבה רעת האדם, מלמד] שכמעשה אלו כך מעשה אלו מחשנדונו על עון גזל וזנות, וע' מש"כ בפסוק הקודם אות מ"א. . (ירושלמי ב"מ פ"ד ה"ב)