1גם הם גם אתם. תניא, מניין לעיקר שירת לוים מן התורה, אמר ר׳ יונתן, אמר קרא ולא ימותו גם הם גם אתם, מה אתם בעבודת מזבח אף הם בעבודת מזבח בר"ל מה עבודת כהנים היא רק בעבודת מזבח אף לוים כן, ולא משכחת לוים כשרים בעבודת מזבח אלא בשיר, ובגמרא באו כמה דרשות בענין זה, ועיין מש"כ בענין זה ס"פ נשא (ז' ט').
.
(ערכין י"א א׳)
2גם הם גם אתם. תניא, ולא ימותו גם הם גם אתם, אתם בשלהם והם בשלכם – במיתה, הם בשלהם – באזהרה גר"ל כהנים שנכנסו לעבודת לוים כגון ששרו או עמדו בשערים כמבואר בדה"י א' ט' שהיו הלוים ממונים על השערים או לוים שעבדו עבודת הכהנים חייבים מיתה ביד"ש, משא"כ לוי משורר שעמד על השערים או לוי משוער ששר אינו אלא באזהרה.
ופי' רש"י אזהרה זו לא איתפרש לן, עכ"ל. ואפשר לומר דבמה שאמר הכתוב בעבודת הלוים (ס"פ במדבר) איש איש על עבודתו ואל משאו, מרומז ענין זה שלא יבא לוי המיוחד לעבודה אחת בגבול עבודה אחרת של לוי, כמו משורר בעבודת שערים ולהיפך, ואף כי לא בא שם הלשון בלשון אזהרה דהיינו בלשון ל"ת, אך אפשר כי הוא בערך לאו הבא מכלל עשה, ואיך שהוא אזהרה היא. וכסמך ראיה לזה מצאתי ברמב"ם פ"ג ה"י מכלהמ"ק וז"ל, והלוים מוזהרים שלא יעשה אחד מלאכת חבירו שלא יסייע המשורר לשוער ושוער למשורר שנאמר איש איש על עבודתו ואל משאו, עכ"ל. והנה לא מצינו דרשה זו בתלמוד ובספרי, ורק ע"פ מש"כ מרומזת בסוגיא דהכא, ודו"ק.
ודע כי דין זה דלוי שעבד בעבודת לוי אחרת אינם אלא באזהרה ולא במיתה ביד"ש אינו ברור כ"כ, כי בסוגיא כאן אחר ברייתא זו איתא בזה"ל, אמר אביי, נקטינן משורר ששיער בשל חבירו – במיתה, שנאמר (במדבר ג' ל"ח) והחונים לפני המשכן קדמה והזר הקרב יומת, מאי זר, אילימא זר ממש הכתיב חדא זימנא (שם פ' י') אלא לאו זר דאותה עבודה, ע"כ. והנה הרמב"ם בפ"ג הי"א מכלהמ"ק פסק כאביי, ולכאורה דבר פלא הוא שפסק כמותו נגד סתם ברייתא שלפנינו, וכבר טרח הכ"מ ליישב ואין דבריו מספיקים כלל.
ולי נראה פשוט בטעמיה דמדייק ומעמיד פסקו על הלשון נקטינן שאמר אביי, שפירושו בכ"מ מסורת קדומים וקבלה מדור דור, וכש"כ רש"י בעירובין ה' א' ובגיטין נ"ט ב' נקטינן – מסורת מאבותינו, ולכן פסקינן כן, וכן בסוגיות ההן ובקדושין ל"ג איתא הלשון נקטינן וגם שם פסקינן כן מטעם הקבלה ומסורת.
.
(שם שם)
3וזר לא יקרב אליכם. תניא, אזהרה לזר שלא יקרב לעבודה מניין, ת"ל וזר לא יקרב אליכם דבספרי באה דרשה זו ברחבה, וזר לא יקרב אליכם למה נאמר [ר"ל הא כבר כתיב והזר הקרב יומת], לפי שנאמר והזר הקרב יומת, עונש שמענו, אזהרה מניין, ת"ל וזר לא יקרב אליכם, ע"כ. ור"ל מפני שאין עונשין אלא א"כ מזהירין ולכן צריכין אנו למצוא לזה אזהרה.
.
(זבחים ט"ז א׳)