אל הקודש פנימה. ת"ר, פנימה, אין לי אלא פנימה, היכל מניין, ת"ל אל הקודש פנימה, א"כ מה ת"ל פנימה, אמר רבא, בא זה ולימד על זה נהשם קודש כולל כל שטח ההיכל, אכן לפי"ז היה די אם היה משמיט כלל המלה פנימה, לכן דריש דרק אז אנו מבינים בשם קודש כל ההיכל רק היכי דכתיב פנימה, אבל אם היה כתוב אל הקודש לבד היינו אומרים דהוא מוסב רק על הפנים, וזהו שאמר בא זה, פנימה, ולימד על זה, על שם קודש שכולל כל ההיכל.
. (שם פ"ב א')