תורה תמימה על התורה · במדבר · פרק 27 · פסקה 9

ואם אין לו בת. ת"ר, אין לי אלא בת, בת הבת ובן הבת ובת בן הבת מניין, ת"ל אין לו – עיין עליו ^כאעיין מש"כ לעיל בפסוק ח' אות ט"ז. .
(שם קט"ו א׳)

ונתתם את נחלתו לאחיו. תניא, א"ר נחמן אמר ר׳ אבא בר אבהו, מניין למתנת שכיב מרע מן התורה ^כבר"ל שאינה צריכה קנין אלא קונה בדבור בעלמא. , דכתיב ונתתם את נחלתו לאחיו, יש לך נתינה אחרת שהיא כזו, ואיזו היא – זו מתנת שכיב מרע ^כגפי' רשב"ם דדייק יתור לשון ונתתם, דדי היה לכתוב ואם אין לו בת נחלתו לאחיו, ומשמע בהעברה בעלמא בלא שום קנין, עכ"ל, ונראה לבאר דבריו, דזה פשוט דיורשים אלה המפורשים בפרשה כאן א"צ קנין אחרי דהתורה זכתה אותם בזה, ובכ"ז כתיב הלשון ונתתם דמשמע שצריך ליתן ובלא נתינה דהיינו קנין אינו ניתן, ובאמת אין כן אלא שא"צ קנין כמש"כ, הרי חזינו דלשון נתינה מורה גם על זכיה בלא קנין, כך הנתינה של שכ"מ שדבריו ככתובין וכמסורין דמי אע"פ שאומר בלשון תנו א"צ קנין. ובתו"ח פירש דדייק מלת את דרבויא היא, ולדעתי פי' זה קשה, דא"כ מאי מקשה הגמרא האי והעברתם מבעי ליה לכדרבי דאין לך מי שמעביר נחלה משבט לשבט אלא בת [היא הדרשה שבפ' הקודם], ואי ס"ד דהרבוי כאן הוא ממלת את אין מקום לדיוק הגמ', ולבד זה דחה הרשב"ם פי' זה שהביאו בשם ר"ת. ואמנם לשני הפירושים הוי דרשה זו אסמכתא בעלמא דעיקר קנין מתנת שכ"מ הוא מתקנת חכמים כדי שלא תטרוף דעתו עליו אם ידע שדבריו אינם מתקיימין. .
(שם קמ"ז א׳)