בשחין. מצרים. א"ר יהושע בן לוי, שחין שהביא הקב"ה על המצרים היה לח מבחוץ ויבש מבפנים כגוילפינן כן מדכתיב במכת השחין (פ' וארא) אבעבועות פורח, דפורח משמע בולט ואבעבועות לשון נובע דמשמע מבחוץ היה לח ולח הוא גרוע מיבש, ומדכתיב כאן בשחין מצרים אשר לא תוכל להרפא ש"מ דרק שחין כזה שהוא לח מבחוץ ויבש מבפנים אין לו רפואה, ולכן לגבי מום בכור רק באופן כזה הוי מום ולא להיפך כיון דיש לו רפואה. ובאו"ח סי' תקע"ו ס"ה מבואר שאם נפלה מתלת האבעבועות בעיר אף לחה לבד מתענין ומתריעין [ר"ל גוזרין ת"צ], אבל על יבשה אין מתענין רק מתפללין לבד, וע"ע לפנינו בפ' וארא.
. (ב"ק פ' ב')
ובעפלים. ת"ר, כל המקראות הכתובים בתורה לגנאי קורין אותן לשבח, כגון בעפלים – בטחורים כדבעפלים לשון מפורש הוא לגנאי יותר מטחורים, וגנאי הוא להוציא דבר מגונה מפיו ברבים, וכ"ה בסמוך פסוק ל' יעו"ש
. (מגילה כ"ה ב')