העור באפלה. תניא, א"ר יוסי, כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה, וכי מה אכפת ליה לעור בין אפלה לאורה, עד שפעם אחת הלכתי באישון לילה ואפלה וראיתי סומא מהלך ואבוקה בידו, אמרתי לו, בני, אבוקה זו למה לך, אמר לי, כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתים ומן הקוצים ומן הברקנים כהועל יסוד סברא זו קיי"ל דסומא מברך יוצר אור, דמטעם המבואר כאן הוא נהנה גם מאור היום שבני אדם רואין אותו ומצילין אותו, וכן קיי"ל דמדליקין בשבת נר ליולדת סומא כדי שיהיו אחרים רואין איך לפקח עליה. ואמנם לענין הבדלה אין הסומא מבדיל מטעם דקיי"ל אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וצריך שיהי' הוא בעצמו רואה לכן אינו מברך, ועיין באו"ח סי' רצ"ח ולפנינו ר"פ בראשית בפסוק ויבדל.
.
(מגילה כ"ד ב')
(מגילה כ"ד ב')