תאכלנו הטמא והטהור וגו'. תנא דבי ר' ישמעאל, אפילו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת ואין חוששין פחר"ל ואין חוששין שמא יבאו לאכול זה מזה, וע' שבת י"ג א' וברמב"ם פט"ז הי"א מטומאת אוכלין.
. (יבמות ע"ג ב')
תאכלנו הטמא והטהור וגו'. ב"ה אומרים, בכור מזמנין עליו אפי' זרים ומאכילין אותו לנדות, מאי טעמא, דכתיב הטמא והטהור יאכלנו וזרים לא כש"כ פטאיירי כאן בבכור שהומם ושחטו בעליו הכהן, ואמר שמותר לזמן ישראל לאכול ממנו וגם להאכיל אותו לנדות. והרבותא בזה אע"פ דכתיב בבכור (פ' קרח) ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין, אך זה הוא בתם. ומ"ש וזרים לא כש"כ הוא דכיון שאוכל בקדשים קלים לא כש"כ שאוכל בבכור בעל מום, אבל טמא אינו אוכל בקדשים קלים. ויש להעיר דאע"פ שבגמ' בא הל' הטמא והטהור יחדו יאכלנו והיא הפ' דלעיל י"ב כ"ב, אבל כנראה ט"ס הוא, יען שהפ' ההוא איירי בענין בשר תאוה ופסוק זה בבכור, וגם דין זה בבכור איירי.
. (בכורות ל"ב ב' ל"ג א')
תאכלנו הטמא והטהור וגו'. כאן הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת ואין חוששין אבל לא בתרומה, מכאן לטהור שאכל תרומה טמאה עובר בעשה צר"ל דכיון דאוכלין כאן ביחד א"כ מכיון שהטמא אוכל אותו הרי הוא נטמא ונמצא טהור אוכל את הטמא, ומכיון שחדשה זה התורה כאן ש"מ שבתרומה אסור בעשה, כלאו הבא מכלל עשה, ומפרש עוד בירושלמי דא"א למדרש כזה על הקדשים, יען כי בקדשים כתיב פסוק מיוחד לזה, והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל (פ' צו).
. (ירושלמי בכורים פ"ב ה"א)
כצבי וכאיל. בה"א, בכור נמנין עליו אפי' עובד כוכבים, מאי טעמא, דאמר קרא כצבי וכאיל, מה צבי ואיל מותר לנכרים אף בכור בעל מום מותר לנכרים צאע' משכ"ל אות פ"ט וצרף לכאן.
. (בכורות ל"ג א')