כל מום רע. כל רבויא הוא, לרבות אפי' נפגמה אזנו מן החסחוס פהתנוך האוזן, וכן מתרגמינן בדל האוזן חסחוס דאודנא, ופגם הוא שיש שם חסרון, ושיעורו הוא כדי חגירת צפורן, ורש"י בפסוק זה הביא דרשה אחרת בזה בכלל ופרט וכלל, וצ"ע שכן הוא בתחלת הסוגיא כאן אבל לבסוף מסיק כל רבויא הוא. וע' ב"ק ס"ג א', וצ"ע.
. (בכורות ל"ז א')
כל מום רע. תניא, מניין לבעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית וזקן וחולה ומזוהם, ת"ל כל מום רע פוגרב הוא שחין לח מבפנים ומבחוץ, ויבלת הוא שורש בלובן שבעין וחזזית הוא מין שחין שיש לו רפואה ואינו חזזית שבתורה שהוא לח מבחוץ ויבש מבפנים ואינו מתרפא, ומבואר זה לפנינו בפ' וארא בפסוק פורח באדם ובבהמה, ומזוהם הוא שריח רע יוצא ממנו. וטעם הדבר הוא משום דכולהו אינם כבוד שמים, דזקן וחולה הם כחושים ומזוהם מאוס. ועי' בטו"א לר"ה ו' א' חקר אם גם בדיעבד פסולים אלה ולא הביא דרשה זו [רק מבכורות מ"א א'] דמכאן מוכח דדרשה גמורה היא מדאורייתא, וממילא אין רילוק בין לכתחלה לדיעבד, וכן דריש אזהרה לכל אלה לקמן ר"פ שופטים י"ז א'.
[ספרי].
כל מום רע. אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום, נולד בעל מום ממעי אמו מניין, ת"ל כל מום רע פזע' לפנינו פ' צו בפ' כל זכר בבני אהרן יאכלנה הובאה דרשה מזבחים ק"ב א' כל זכר לרבות בעלי מומין לכשרות, ואין לי אלא תם ונעשה בעל מום, בעל מום מעיקרו מניין ת"ל כל זכר. ולפי"ז צ"ע, כי הסברות מהופכות כאן ושם, דכאן נראה דיותר יש סברא לקרוא בע"מ נולד תם ונעשה בע"מ וצריך לרבות לפסול בע"מ מעיקרו, ושם הסברא יותר לקרוא לכשרות את התם שנעשה בעל מום ולרבות לכשרות בע"מ מעיקרו. ומצאתי בס' התוה"מ שכתב דלשון יהיה מורה יותר על התחדשות הדבר, וא"כ מכיון דכתיב כאן וכי יהיה בו מום משמע יותר שנולד תמים ונעשה בע"מ.
. (שם)