ויעל הארבה. למה הביא הקב"ה עליהם מכת ארבה, מפני שעשאו את ישראל לזורעי חטים ושעורים וכל מיני קטניות, לפיכך הביא עליהם ארבה וכלה כל מה שזרעו להם ישראל אטעם הדבר שעשאו את ישראל לעובדי אדמה הוא כדי שלא יכנסו לבתיהם וימעטו בפו"ר. וע"ע בתנדב"א ובמ"ר טעמים ואסמכתות על תכונת כל מכה ומכה שבאה על המצרים. ויש להעיר בפסוק י"ז שאמר פרעה והעתירו לה' אלהיכם ויסר מעלי רק את המות הזה, וקאי על מכת ארבה, ומה זו הכונה בלשון רק המורה בעלמא על מעוט, ואפשר לומר ע"פ מ"ש בתענית ח' ב' בימי ר' שמואל בר נחמני הוי כפנא ומותנא [רעב ודבר], אמרי, היכי נעביד, נבעי רחמי אתרתי לא אפשר [מפרש בגמרא דאינו מן הנמוס ודרך ארץ לבקש הרבה ויליף זה מקרא], אמר להו ר' שמואל בר נחמני, נבעי רחמי אכפנא דכי יהיב רחמנא שובע לחיי הוא דיהיב וכו', ר"ל אם יתן הקב"ה שובע ממילא יתן חיים, וא"כ אינו דרוש לבקש רק על העדר הרעב.
והנה איתא במ"ר שעם כל המכות היתה שוררת מכת דבר, ולפי"ז גם במכת ארבה היתה מכת דבר ומכת ארבה היא מכת רעב, כמבואר לפנינו שאכל הארבה כל תבואת השדה, ואחרי שאין מן הנמוס לבקש על שתיהן, כמבואר, לכן אמר ויסר מעלי רק את המות הזה, ר"ל רק מכת הארבה שהוא מכת הרעב, ומכת דבר ממילא תסור וכמבואר דכי יהיב רחמנא שובע לחיי הוא דיהיב, משא"כ בשאר המכות היה מוכרח לבקש סתם ולא בלשון מעוט, ודו"ק. [תנדב"א פ׳ ז׳].
והנה איתא במ"ר שעם כל המכות היתה שוררת מכת דבר, ולפי"ז גם במכת ארבה היתה מכת דבר ומכת ארבה היא מכת רעב, כמבואר לפנינו שאכל הארבה כל תבואת השדה, ואחרי שאין מן הנמוס לבקש על שתיהן, כמבואר, לכן אמר ויסר מעלי רק את המות הזה, ר"ל רק מכת הארבה שהוא מכת הרעב, ומכת דבר ממילא תסור וכמבואר דכי יהיב רחמנא שובע לחיי הוא דיהיב, משא"כ בשאר המכות היה מוכרח לבקש סתם ולא בלשון מעוט, ודו"ק. [תנדב"א פ׳ ז׳].