חלבו האליה. השוחט את הזבח על מנת לאכול כזית מעור האליה בחוץ פסול, מאי טעמא, אמר רב הונא, עור אליה לאו כאליה דמי, דכתיב חלבו האליה ולא עור האליה לואחת מפרטי פסולי הקרבנות הנאכלים שהמחשבה פוסלת בהם הוא שיחשב בשעת עבודה לאכול מן הקרבן בחוץ, אמנם זה הוא דוקא במחשב על דבר שדרכו לאכול, אבל במחשב לאכול דבר שדרכו להקטיר אין בכך כלום. והנה האליה מכלל האימורים היא והיא נשרפת, ולכן אם היה חושב על האליה גופה לאכלה אין בכך כלום, וקמ"ל שאם חשב על עור האליה פסול, משום דעור האליה לאו כאליה דמי לענין זה אלא נקראת דבר שדרכו לאכול. ומסמיך זה על הלשון והקריב מזבח השלמים אשה לה' חלבו האליה, ומשמע ליה שרק חלב האליה יקריב אבל לא עור האליה, דאל"ה הול"ל והקריב האליה, הרי מבואר דעור האליה לאכילה עומדת ונקרא דבר שדרכו לאכול, ובגמרא שקלא וטריא בזה, וכן קיימינן. והנה לפי הדרשה הזאת בא הו"ו דחלבו לא לכנוי כ"א נוסף שלא לצורך וכמו בנו בעור. ובתו"כ יש כאן עוד דרשות שהו"ו הוא לכנוי, אך לפי המתבאר בסוגיא דחולין קי"ז א' לא קיי"ל כמותם ולכן השמטנום, וענין אלה הדרשות יבא לפנינו בפ' צו (ז', כ"ג) בדרשה כל חלב שור וגו'.
.
(זבחים כ"ח א')
(זבחים כ"ח א')