1וכחש בה. למדנו עונש, אזהרה מניין ת"ל (פ' קדושים) ולא תכחשו קלהוצרך לדרשה זו משום דאין עונשין אלא א"כ מזהירין.
.
(ב"ק ק"ה ב')
2וכחש בה. פרט למודה בעיקר קלאר"ל שבכפירתו אינו פוטר עצמו מעיקר התביעה, כגון שתבעו השור שגנב ממנו והשיב לא גנבתיו רק הפקדתו אצלי או שכרתני לשמרו או השאלת אותו לי והרי שלך לפניך ונשבע ע"ז, ואח"כ הודה שכפר ונשבע על שקר פטור משבועת הפקדון, שהרי הודה עצמו בקרן ולא פטר עצמו בשבועתו מכלום, והכפירה הוי רק כפירת דברים בעלמא וחייב רק אשבועת בטוי שנשבע לשקר. ועיין ברמב"ם פ"ח ה"י וי"א משבועות שהביא דין זה ונו"כ לא גילו המקור. ולכאורה צ"ע לאיזו תכלית כפר ונשבע על שקר אחרי שמשיב עיקר התביעה, וצ"ל שעשה כן כדי להנצל מבזיון שטוען הבעלים שגנבו ממנו.
.
(שם שם)
3וכחש בה. פרט למודה לאחד מן האחין או לאחד מן השותפין קלבהיינו הך דדרשה דלעיל מירושלמי וכחש בעמיתו פרט למכחש באחד מן השותפין, דהיינו הך דמודה באחד מן השותפין, דכשמכחש באחד הרי הוא מודה באחד וכשמודה באחד הרי הוא מכחש באחד. ועיין ברא"ש כאן שכנראה מדבריו ס"ל דשתי דרשות הן שבבבלי וירושלמי, אבל כפי הנראה מהמשך הענין דרשה אחת הם בשנוי לשון, וראיה לזה שהרי סמוך ותיכף לזה מסיים בבבלי וירושלמי פרט ללוה בשטר ובעדים, הרי מבואר דברייתא אחת היא, ודו"ק.
.
(שבועות ל"ז א')
4וכחש בה. תניא, יכול אמר לו שני שורים מצאת לי והוא אומר לא מצאתי אלא אחד יהא חייב, ת"ל וכחש בה, פרט לזה שלא כחש קלגר"ל פרט לזה שלא כחש לגמרי, ואין זה בכלל וכחש, שהרי התובע אינו יכול לתבעו ברי, משום דשורים אפשר דמנתקי מהדדי ובאמת לא מצא אלא אחד, ולכן אם טוען ראיתיך מושך ב' שורים שלי והלה מודה באחד הוי דינו כשאר דיני מודה במקצת, וכן אם טען שני כיסים קשורים מצאת דאי אפשר להו למנתקי מהדדי, והובא ענין זה בבבלי גיטין נ"א א', ועיי"ש.
.
(ירושלמי גיטין פ"ה ה"ג)
5וכחש בה. וכחש בה – ולא בו קלדכגון שטוענו שמצא אבידתו והוא משיב, אמת שמצאתי רק לא הייתי יודע שהיא שלך שאחזירנה לך ונשבע על זה ואח"כ הודה שנשבע על שקר פטור מקרבן שבועה, מפני שבטענתו לא פטר עצמו מכלום, שהרי אם כה ואם כה הוא משיב לו כעת האבידה, ואנן בעינן שתהיה הכחשה בגוף הדבר. או ר"ל דכחש בו, שאומר דהחפץ לאו שלו הוא עתה, כי מכרהו לאחר ולו אתננו. וענין דרשה זו היא מעין הדרשה דלעיל וכחש בה פרט למודה בעיקר כמש"כ שם, ועיין בב"ק ק"ה ב' בברייתא שלש אבידות הן.
.
(ירושלמי שבועות פ"ה ה"א)
6ונשבע על שקר. למדנו עונש, אזהרה מניין ת"ל (פ' קדושים) ולא תשקרו קלההוצרך לדרשה זו משום דקיי"ל אין עונשין אלא א"כ מזהירין.
.
(ב"ק ק"ה ב')
7ונשבע על שקר. פרט ללוה בשטר, מאי טעמא, משום דהוי ליה שטר שיעבוד קרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות קלואם היתה עליו מלוה בשטר וכפר בה ונשבע ואח"כ הודה פטור משבועת הפקדון. וטעם הדבר כדמפרש משום דבהלואה בשטר נשתעבדה הקרקע שלו להמלוה ונמצא זה ככופר בשעבוד קרקעות. וכבר נתבאר בפסוק הקודם שהכופר בקרקע פטור משבועת הפקדון רק משום שבועת בטוי, יעו"ש, אבל אם היתה עליו מלוה בעדים בלבד וכפר ונשבע והודה חייב בשבועת הפקדון שהרי פטר עצמו מלשלם עתה, ואע"פ שכשיבאו העדים יתחייב לשלם ונמצא שלא הועילה לו כפירתו, אך בכ"ז הועילה לו בשעתה, ושמא לא יבאו העדים או יבאו ולא תתקיים עדותן או יפסלו, ולכן חייב.
אך לא נתבאר איך למד זה מלשון ונשבע על שקר. ונראה משום דבאמת כשיש עליו שטר חוב לא מפיו אנו חיין בהודאתו וגם בכפירתו, מפני שהשטר עצמו מעיד, וא"כ אין שבועתו זאת שבועת שקר שיתחייב עליו קרבן שבועה, כיון שלא תבוא כל תועלת והוי רק שבועת בטוי בעלמא, ודו"ק.
.
(שבועות ל"ז א' ב')
8ונשבע על שקר. אין לי אלא דברים שאפשר לדעתן כגון המערב מים ביין, מי מעין בדבש מניין, ת"ל ונשבע על שקר, על כל דבר שיש בו שקר קלזשאפשר לדעתן ר"ל שאפשר לברר השקר. ומדייק משום דבכ"מ בענין שבועת שקר כתיב בשימוש הל', ונשבע לשקר, כמו בפ' קדושים ולא תשבעו בשמי לשקר, וכן בפ' הסמוך אשר ישבע עליו לשקר, ומדשינה כאן וכתב על שקר מרבה כל דבר שקר.
.
(תו"כ)