ותשב באיתן וגו'. א"ר יוחנן משום ר' מאיר, בשעה שתבעתו אשת פוטיפר ליוסף ותפשתו בבגדו, באת דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו, יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם, מיד – ותשב באיתן קשתו, ששבה קשתו לאיתנו, ויפזו זרועי ידיו – נעץ ידיו בקרקע ויצאת ש"ז מבין צפרני ידיו מובמ"ר איתא שנצטנן דמו אחרי ראיה זו, ומפרש ויפזו כמו ויפצו, כי ז' וצ' מתחלפין מפני שהן ממוצא אחד, וכמו זעק – צעקה, וע"ע במ"ר ובמהרש"א. . (סוטה ל"ו ב')
אביר יעקב. מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד אלא אביר יעקב משם רועה אבן ישראל – משם זכה ונעשה ראש, שנאמר (תהילים פ׳:ב׳) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף מארומז לדרשה הקודמת שע"י המראה מתמונת יעקב שב מהרהוריו. . (סוטה ל"ז ב')
אבל ישראל. א"ר אבין. [בשעה שנראתה ליוסף דיוקנו של אביו) נראתה לו גם איקונין של רחל, שנאמר משם רועה אבן ישראל מבעיין בדרשות הקודמות, והאשה מכונה בשם אבן עי"ש וראיתן על האבנים (פ' שמות), וכן ולאבן – את ילדתני (ירמיהו ב׳:כ״ז). [ירושלמי הוריות פ"ב ה"ה]