עלי עין. אל תקרא עלי עין אלא עולי עין, מכאן לזרעא דיוסף דלא שלטא ביה עינא בישא לזפירש"י מכוסים מן העין, ואולי דריש כן משום דעלי עין משמע דגדל על העין ממש, ובאמת כל אילן גדל סמוך לעין, וא"כ הו"ל לכתוב על עין דהוי משמע על בסמוך, וע"ע מענין דרשה כזו לעיל בפרשה זו בפ' וידגו לרוב בקרב הארץ (מ"ח ט"ז). . (ברכות כ' א')
עלי עין. באו ישראל לשילה נאסרו הבמות וקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בכל הרואה לחר"ל בכל מקום שהי' אפשר משם לראות קצת מהבית, והיינו בכל מקום שרואין משם שילה. וטעם איסור הבמות מאז באו לשילה משום דכתיב בטעם היתר הבמות (פ' ראה) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה, משמע דלכשיבאו אל המנוחה יאסרו להקריב בבמות רק במזבח, ומשבאו לשילה נחו קצת מיגיעת כבוש וחילוק הארץ כמבואר בס' יהושע, ולכן נאסרו אז הבמות, וכפי שנבאר אי"ה ברחבה ענין זה בר"פ ראה בפסוק הנזכר. , דאמר קרא, בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, עין שלא רצתה ליהנות ולזון ממה שאינו שלה – תזכה ותאכל כמלא עין שלה לטכלומר קדשי שילה נאכלין אף בגבולי שאר שבטים ששנאוהו. ומה שאמר עין שלא רצתה ליהנות וכו', רומז לענין יוסף עם אשת פוטיפר. וע"ד רמז ודרש דרשו כן, מפני ששילה היתה בחלקו של יוסף וכמש"כ בתהלים ע"ח ויטש משכן שלו וגו' וימאס באהל יוסף, אבל עיקר הלמוד לענין זה הוא מפ' ראה מפסוק דכתיב בענין הבמות, השמר לך פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה ודרשינן בכל מקום אשר תראה אי אתה מעלה אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה, וכפי שנבאר אי"ה בפרט במקומו בפסוק הנזכר. . (זבחים קי"ח ב')