1והביא. תניא, ר' יהודה אומר, חביבה מצוה בשעתה, שמיד הוא מביא ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה עבר"ל דמשום הדור מצוה לא דחינן מצוה בשעתה. ועיין מש"כ בענין כזה בפ' בא בפסוק ושמרתם את המצות. ובמנחות ע"ב א' למדו ענין זה בלימוד אחר ממה שהיו שורפין בשבת אברי תמידין ומוספין אע"פ שכשרים כל הלילה שלאחריו, יעו"ש. .
(תו"כ)
2לחטאת. [והלא בחטאת איירי ומה ת"ל לחטאת], שיהיה הפרש מעות לשם חטאת.
(שם)
3לא ישים עליה שמן. א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן, נותן משהו שמן ע"ג כזית מנחה פסול, מאי טעמא, לא ישים כתיב ושימה כל דהו משמע [ומנחה כזית בעינן, מאי טעמא, דכתיב] עליה, עד דאיכא שיעורא עגר"ל אינו חייב עד שישים שמן על מנחה לא פחות משיעור כזית ולא כמו לבונה שחייב אם נתן אפילו על משהו מנחה, וכפי שיתבאר. .
(מנחות י"ט ב')
4לא ישים עליה שמן. נתן שמן על שיריה אינו עובר בל"ת [דאמר קרא לא ישים עליה שמן, בגופה של מנחה הכתוב מדבר] עדר"ל בעיקרה של מנחה, ושירי מנחה אינם נקראים בשם מנחה סתם אלא מותר המנחה, ומדכתיב עליה שמע מינה דרק אגוף המנחה הנקטרת קפיד קרא, והיינו אקומץ, וכמש"כ כ"פ בריש הפרשה דעיקר מנחה נקרא הקומץ. .
(שם ס' א')
5לא ישים ולא יתן. ת"ר, לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, יכול בשני כהנים, ת"ל עליה – בגופה של מנחה הכתוב מדבר ולא בכהן עהפירש"י יכול שלא יתחייב שני לאוין אלא עד שיהיו שני כהנים, אחד נותן שמן ואחד לבונה, אבל כהן אחד לא, והקשו התוס' מהיכי תיתא הו"א דאיירי בשני כהנים ולמה לא יתחייב כהן אחד, ולכן פרשו דאיירי בשתי מנחות הנעשות בשני כהנים, אבל במנחה אחת לא יצוייר חיוב שני לאוין כאחד, דהא מכיון שנתן מין אחד כבר נפסלה, ושוב כשנותן מין אחר הרי הוא כנותן על סתם קמח, וכמו דקיי"ל המחמץ מנחה פסולה דפטור.
אבל לדעתי קשה לומר דאיירי בב' מנחות דלא משמע כן לשון עליה, עליה דקרא, וגם לפי"ז הו"ל להגמרא לומר יכול בשתי מנחות. ונראה לפרש כפירש"י, משום דהו"א כיון דבמין אחד לא יצוייר שיתן שמן ולבונה כאחת, שהרי ידו האחת אוחזת בהמנחה ושוב אינו יכול ליצוק רק מכלי אחד, ואי דנותן בזה אח"ז הרי כבר נפסלה המנחה במין האחד וכמש"כ התוס', ולא יצוייר שיתנו בבת אחת רק בשני כהנים, ומשני בגופה של מנחה הכתוב מדבר, ר"ל בגוף המנחה תלויין ב' הלאוין ולא במספר הכהנים, והיינו דאפילו בזה אח"ז חייב ואין אומרים שכבר נפסלה במין האחד, וא"כ יצוייר הדבר בכהן אחד. .
(שם שם)
6לא ישים ולא יתן. ת"ר, לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, יכול לא יתן כלי ע"ג כלי ואם נתן פסל, ת"ל עליה – בגופה של מנחה הכתוב מדבר עור"ל יכול דחייב גם אם נותן שמן ולבונה בכלי ומשים הכלי על הכלי שבו המנחה או הקומץ, ת"ל עליה בגופה של מנחה איירי קרא, ופירש"י אינו חייב עד שיערב את השמן או הלבונה במנחה, עכ"ל. וצ"ל דמ"ש עד שיערב אשיגרא דלישנא הוא, משום דבאמת בשמן חייב בשפיכה לחוד, ובלבונה חייב גם אם נתן על הסולת אע"פ שלא עירבן כל זמן שלא לקטן כמבואר בסוגיית הגמרא כאן. .
(שם שם)
7ולא יתן עליה לבונה. א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן, נתן כזית לבונה ע"ג משהו מנחה פסול, מ"ט, לא יתן כתיב, עד דאיכא נתינה, עליה הוי רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט עזר"ל בלבונה כתיב נתינה, ושיעור נתינה בעלמא הוא בכזית, דילפינן ממה דכתיב בפ' אמור ונתן לכהן את הקודש ובההיא נתינה כתיב אכילה וסתם אכילה בכזית וילפינן לכל נתינה דהוי בכזית, וגבי שמן כתיב עליה וכן גבי לבונה כתיב עליה דהיינו כזית, והוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט דגבי לבונה לא בעינן כזית מנחה אלא דגם על משהו מנחה נמי חייב. .
(שם נ"ט ב')
8כי חטאת היא. חטאת קרויה מנחה ומנחה קרויה חטאת עחהא דמנחה קרויה חטאת מבואר כאן, והא דחטאת קרויה מנחה נראה משום דחטאת נהפכה להיות מנחה כשאין ידו משגת לכשבה או שעירה, כמבואר בפרשה זו, כן נ"ל לדייק מתוך פירש"י, וע' בתוס'. מקיש מנחה לחטאת, וחטאת למנחה, מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחה פסולה שלא לשמה, ומה מנחה בקרן מערבית דרומית אף חטאת בקרן מערבית דרומית עטדין החטאת בפרשה הקודמת בפסוק חטאת הוא (כ"ד). .
(זבחים ס"ג ב')
9כי חטאת היא. כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ ממנחת חוטא דפסולה, מאי טעמא, דכתיב כי חטאת היא פמנחת חוטא היא המנחה המבוארת בפרשה זו, ומדייק מיתור הלשון כי חטאת היא, דהא איירי בענין חטאת, ולכן בא לאורויי על עכוב עשייתה לשמה, ודריש היא בהווייתה תהא, ואע"פ דלעיל גבי שאר מנחות כתיב ג"כ הלשון מנחה היא, אך התם בא זה הלשון להורות דינים אחרים כמבואר בפרשה ב' פסוק ו'. וגם י"ל דטעם הדיוק מדכתיב כאן חטאת היא וכן בפסוק הסמוך כתיב כלשון זה הוי כמו ששינה עליו הכתוב לעכב, כמו שידוע כלל זה בקדשים. .
(מנחות ד' א')
10כי חטאת היא. ת"ר, לא ישים עליה שמן ואם שם פסל, יכול לא יתן עליה לבונה ואם נתן פסול, ת"ל כי חטאת, יכול אף בשמן כן, ת"ל היא פאכבר נתבאר כ"פ בפרשה זו, דכ"מ דכתיב כלשון זה חטאת היא, עולה היא, אשם הוא, יש בזה דרשה, משום דלגופיה מיותר הוא, ודריש דבא לרמז דבכל אופן הוי חטאת אע"פ שנתן עליה לבונה, ומלשון היא דריש שאם נתן שמן פסולה. ומה שראה להוציא את השמן ולהכשיר את הלבונה הוא משום דלבונה אפשר ללקטה, משא"כ שמן, ולכן אם נתן לבונה שחוקה שא"א ללקטה פסולה כמו בשמן. והנה אע"פ דבדרשה הקודמת כבר דריש הלשון חטאת היא, אך כן דרך הגמרא להסמיך ענינים שונים על לשון שניתן לדרוש בתורה, כנודע. .
(שם נ"ט ב')
11כי חטאת היא. היא קרויה חטאת ואין מנחה אחרת קרויה חטאת, לימד על עשירית האיפה של כה"ג שאינה קרויה חטאת, לפיכך טעונה לבונה ומותרה ירקב פבקאי על המנחה שמביא הכה"ג בכל יום כמבואר ר"פ צו, ור"ל דמדאינה קרויה חטאת לכן גם המותר מן המנחה דהיינו אם הפריש מעות לעשירית האיפה ונתותרו לא יביאם לנדבת צבור כדין שאר חטאות [ע' תמורה כ"ג ב'] אלא ירקבו, ואע"פ דביחזקאל (מ"ו) קרי גם למנחת כה"ג חטאת אך הוא שם מושאל לשם כלל המנחה אך לא לענין פרטי דיניה שנתמעט כאן. .
(שם ק"ח א')