ותתצב אחותו. במדה שאדם מודד מודדין לו, מרים המתינה למשה לפיכך המתינו לה ישראל במדבר, שנאמר (ס"פ בהעלותך) והעם לא נסע עד האסף מרים, ומדה טובה מרובה שהיא המתינה שעה אחת וישראל המתינו לה שבעת ימים יחר"ל כלל התשלומין מדה כנגד מדה נוהג בין במדה טובה בין במדת פורענות, ויתרון למדה טובה שמשלמין שכר בתוספת ויתרון על המדה שמדד האדם, וכדמפרש. וע"ע לפנינו בפ' נח בפסוק וארובות השמים נפתחו, ובתוס' בסוגיא כאן י"א א'. . (סוטה ט׳ ב׳, י"א א׳)
ותתצב אחותו וגו׳. א"ר יצחק, פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר יטנראה דר"ל על שם נבואתה שהתנבאה על משה שהוא עתיד להושיע את ישראל, כמבואר בדרשה הבאה, ועתה שהשליכוהו ליאור עמדה לדעת מה יהיה סוף נבואתה, וכדמפרש. , ותתצב – דכתיב (שמואל א ג׳:י׳) ויבא ה׳ ויתיצב. אחותו – דכתיב (משלי ז׳:ד׳) אמור לחכמה אחותי את כובחכמה כתיב (משלי ב׳:ו׳) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, וכשבאים אלה הדברים מפי הקב"ה הוא חזון נבואה. , מרחוק – דכתיב (ירמיהו ל״א:ג׳) מרחוק ה' נראה לי, לרעה – דכתיב (ש"א ב') כי אל דעות ה'. מה – דכתיב (פ' עקב) מה ה' אלהיך שואל מעמך, יעשה – דכתיב (עמוס ג׳:ז׳) כי לא יעשה אדוני ה' דבר וגו׳ כאנראה דסמיך על סוף הפסוק, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, ורומז לנבואת מרים בענין זה, כמש"כ. , לו – דכתיב (שופטים ו׳:כ״ד) ויקרא לו ה׳ שלום כבקאי על המזבח שבנה גדעון על שם שראה מלאך ה' וקרא אותו ה' שלום, וגם זה הוא ענין נבואה לדבר עם המלאך פנים אל פנים. . (שם י"א א׳)
לדעה מה יעשה לו. מרים נביאה היתה והיתה מתנבאה ואומרת עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל, ובשעה שנולד משה נתמלא כל הבית אורה, אמר לה אביה בתי, נתקיימה נבואתך, וכיון שהשליכוהו ליאור, אמר לה, בתי, היכן נבואתך, והיינו דכתיב ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו – לדעת מה יהיה בסוף נבואתה כגנראה דמדייק דלפי הפשט הול"ל לראות מה יעשה לו ולא לדעה. וכלל דרשה זו נסמכת על הקודמת ושם נתבארה. . (שם י"ג א׳)