1לרחוץ על היאור. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, מלמד שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה, וכן הוא אומר (ישעיהו ד׳:ד׳) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון כדיתכן דמדייק מדלא כתיב לרחוץ ביאור, כמו ורחץ במים, וכן בכ"מ, וכ"מ בחא"ג, ואמנם כלל הדרשה עדיין דורשת באור, ונראה ע"פ מש"כ אונקלוס ומפרשים בפ' מקץ בפסוק כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים, וכתבו הטעם בזה, משום דעברים אוכלים בשר צאן והמצרים עובדים לצאן, ולכן אינם יכולים לראות מי שאוכל דבר הקדוש להם, עכ"ד. ומבואר מזה דמה שחשיב אצלם לאלוה אינם משתמשים בו לדבר של חול, וידוע דפרעה היה עובד לנהר, כמבואר במדרשים וע"ל בפ' וארא בפ' הנה הוא יוצא המימה, וא"כ לא היה משמש באותו הנהר לרחיצת תענוג, ואם היתה בתו כרוכה אחרי דעותיו לא היתה רוחצת גם היא בו, ומדהלכה לרחוץ ש"מ שבטלה ע"ז שלו, והיינו שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה. .
(שם י"ב ב')
2ונערותיה הולכות. א"ר יוחנן, אין הליכה זו אלא לשון מיתה, וכן הוא אומר (פ׳ תולדות) הנה אנכי הולך למות, שכיון דחזו דבעית לאצולי למשה, אמרו לה, גברתנו, מנהגו של עולם מלך בו"ד גוזר גזירה, אם כל העולם אין מקיימין אותה, בניו ובני ביתו מקיימין אותה ואת עוברת על גזירת אביך, בא גבריאל וחבטן בקרקע כהיתכן בטעם עיקר כל דרשה זו, משום דמדרך הנמוס כשהיתה בת פרעה רוחצת היו הנערות שלה צריכות לעמוד אצלה או לרחוץ אתה ולא לילך ולטייל על שפת היאור ולכן דריש הליכה זו מעין הלשון הולך למות, וכדמפרש, והוא הדין שהיה יכול להביא הפסוק מקהלת כי הולך האדם אל בית עולמו. וע"ע בדרשה הבאה. .
(סוטה י"ב ב׳)
3ותשלח את אמתה. ר׳ יהודה ור' נחמיה, חד אמר ידה וחד אמר שפחתה, ולמ"ד שפחתה, הא אמרן בא גבריאל וחבטן בקרקע כובדרשה הקודמת. , דשייר לה חדא דלאו אורחא דבת מלכא למיקם לחודה. ולמ"ד ידה, לכתוב ידה, הא קמ"ל דאשתרבובי אשתרבב כזשנתמשכה ידה כדי שתוכל להגיע את התיבה, והנה מאן דדריש שפחתה, פשוט הוא דלא ניחא ליה לדרוש ידה מדלא כתוב מפורש ידה כמו דרגיל בעלמא הלשון שליחות יד, פשיטות יד, וכדומה, ולא ס"ל הדרשה דאשתרבובי אשתרבב, ומאן דדריש אמתה – ידה, מפרש בגמרא מדכתיב אמתה, והוא מלשון אמת היד או הזרוע, ולכאורה הדבר קשה מי הכריחו להוציא המלה אמתה מפשטה דהיינו שפחתה, דהא כמו כן כתיב אם עבד או אמה, והרבה מאד כהנה.
ונראה דדייק ודריש מדכינה הכתוב מקודם את שפחותיה בשם נערות והו"ל לפי"ז גם כאן לכתוב ותשלח את נערתה, ובאמת כן מהנהוג בכבוד מלכים לכנות עבדיהם ושפחותיהם בשם נערים ונערות כנודע בתנ"ך ובהליכות עולם, מפני שהוא לשון נקי, ויפה מלשון עבד ואמה, ומדשינה לכתוב אמתה דריש דקאי על אמת היד. שהיתה צריכה להושיטה מרחוק מפני שהיתה התיבה עומדת הרחק ממנה כאמת יד, ודו"ק.
ובמ"ר כאן איתא, רבנן אמרי, בת פרעה מצורעת היתה, לפיכך ירדה לרחוץ, כיון שנגעה בתיבה נתרפאה לכך חמלה עליו ואהבה אותו, ע"כ. ולא נתבאר כל רמז לענין זה, ואולי הכונה מדכתיב סתם לרחוץ ולא פירש מה אם פניה, ידיה או רגליה, על כרחנו לומר (כמו שהוא בכ"מ בכה"ק בבאו סתם) – לטבול כל גופה ולהתרחץ מאיזה טומאה וחלאה, ואחרי דלא שייך בה רחיצה דתית, לכן דרשו שהיה כל גופה צריך רחיצה ממשית, והיינו מפני הצרעת. .
(שם שם)