1וישכן כבוד ה׳ וגו׳. תניא, ר׳ עקיבא אומר, וישכן כבוד ה׳ על הר סיני – מראש חודש, ויכסהו הענן – להר, ויקרא אל משה, משה וכל ישראל עומדים, ולא בא הכתוב אלא לחלוק כבוד למשה לגס"ל דמקודם מתן תורה היה זה, וששה ימים אלו הם ששה ימים שמר"ח עד יום מתן תורה ובשביעי קבלום ומשה וכל ישראל עומדים לקבל עשרת הדברות כדאיתא במכות כ"ד א' ולפנינו בפ' יתרו, ואח"כ עלה לקבל הלחות ולא היתה פרישה כלל, ואי אפשר לפרש ויכסהו למשה שהרי כל אותם ששה ימים עלה וירד בהשכמה לומר להם אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, וישב משה את דברי העם אל ה' ולמחר נאמר לו לך אל העם וקדשתם ולמחרתו נאמר לו לך רד העד בעם, ובאמת היו כל ישראל שם, והא דכתיב ויקרא אל משה הוא כדי לחלק כבוד למשה. .
(יומא ד׳ א׳)
2ויכסהו הענן ששת ימים. מכדי כתיב בסמוך ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן, מה ת"ל ויכסהו הענן ששת ימים לדולפי הפשט משמע דס"ל דויכסהו הענן קאי למשה ולא להר כבדרשה הקודמת, ואמנם אפשר לפרש גם אליבא דמ"ד דויכסהו להר. , זה בנה אב, שכל הנכנס במחנה שכינה טעון פרישה ששה להומכאן ילפינן פרישה לכהן גדול קודם יוה"כ ששה ימים, ויום אחד הוסיפו חז"ל מחשש טומאת ביתו, כפי שיתבאר אי"ה לפנינו בפ' אחרי. .
(שם ג׳ ב')
3ויקרא אל משה ביום השביעי. מכאן דבשבעה בסיון נתנה תורה לישראל לוואצלנו המנהג לחוג חג שבועות בששה בסיון, ובמגן אברהם סי' תצ"ד תמה על זה, שהרי קיי"ל כר' יוסי דבשבעה בסיון נתנה תורה, עיי"ש שהאריך בזה. ואמנם לדעתי הדבר פשוט, דעיקר זמן חג השבועות תלוי רק ביום החמשים לעומר כמבואר מפורש בתורה בפ' אמור, ואחרי שאצלנו לפי סדר הקביעות חלים לעולם חודש אייר שני ימים ר"ח וסיון יום אחד, א"כ בדין ובהכרח שיחול יום החמשים לעומר בששה בסיון. וראיה מפורשת לזה מר"ה ו' ב', עצרת – פעמים ה' בסיון, פעמים ו', פעמים ז' בסיון, הא כיצד, שניהם מלאים וכו' שניהם חסרים וכו', ואיירי בזמן שקדשו ע"פ הראיה, אלמא דזמן חג העצרת תלוי רק ביום החמשים לעומר, ודו"ק.
ואי משום דהתורה נתנה בז' בסיון, אך הלא אין אנו אומרים יום מתן תורתנו, אלא זמן מתן תורתנו, ובאמת מיום ההגבלה הותחלה הנתינה, וקרוב לודאי דבאמת מפני כן הותקן לומר זמן מתן תורתנו ולא יום, והוא משום דכיון דהעיקר תלוי בחמשים לעומר והוא חל אצלנו לעולם בששה בסיון והתורה נתנה בז', לכן אומרים זמן ולא יום משום דהיום אינו מצומצם. .
(יומא ד׳ ב׳)