המן העץ. שאלו פפונאי לרב מתנה, רמז להמן מן התורה מניין, אמר להו, המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלתי וכמה פירושים נאמרו בבאור אגדה נפלאה זו, ולי נראה ע"פ מ"ש במגילה י"ב א' מפני מה נתחייבו ישראל בימי המן כלי' ח"ו מפני שנהנו מסעודת אחשורוש, יעו"ש. והנה נפלא הדבר בכלל שעבור מאכלות אסורות יתחייבו כליה, וזהו ששאלו, איפה נמצא בתורה דוגמת ענין כזה שיתחייבו מיתה על מאכלות אסורות, והשיב, כי מצינו כך באדה"ר, שעל ידי שאכל מן העץ שנאסר עליו נגזרה עליו מיתה, כנודע, ולסימן בעלמא סמכו זה על מלת המן-העץ, נושאי הענינים בשתי המאורעות. . (חולין קל"ט ב')