1אבן שלמה וצדק. היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין, דאמר קרא אבן שלמה וצדק, צדק משלך ותן לו קפטר"ל כשהיה שוקל לו המשקל מצומצם [ומתואר משקל כזה בשם עין בעין על שם שמעיין יפה יפה על הצמצום], כגון במקום שאין מכריעין צריך לתת לו הכרעה למשקל, וגירומין הוא לשון הכרעה והטיה, וכן הגרמה דשחיטה נמי לשון הכרעה והטיה שמכריע ומטה את הסכין חוץ למקום שחיטה והדיוק הוא מדלא כתיב וצדיקה או וצודקת שהוא תאר להאבן והאיפה וכמו שלמה שקאי על האבן או על האיפה ולכן דריש שהוא מלשון צַדֵק שהוא לשון ויתור, וכאן הכונה אעפ"י ששקלת משקל שלם אפ"ה צדק משלך ותתן לו, והיינו הכרעה, ובמדה נמי למדוד בריוח כדי שיהיה יתר על המדה קצת. ועיין בסוגיא בשיעור ההכרעה.
.
(ב"ב פ"ח ב')
2אבן שלמה וצדק. ת"ר, מניין שאין מעיינין במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעיינין, ת"ל אבן שלמה קצכבר כתבנו באות הקודם שמדת עיון היא מדה מצומצמת ומדת הכרעה היא נטיה קלה במשקל לטובת הקונה, ולא איירי כאן כשעושה כן שלא בדעת ורצון הלוקח או הלוקח שלא בדעת ורצון המוכר, משום דא"כ הוי זה גזל בידים ואונאה ממש אלא איירי באופן הראשון אפילו אם הלוקח מוחל ובאופן השני אפילו אם המוכר מוחל. וטעם הדבר פשוט כדי שלא יבאו לידי רמאות, דאם עושה כן שמא יראו אחרים ויאמרו כך המנהג ויסובב מזה שירמה לוקח את המוכר או המוכר את הלוקח, וסמכינן זה על הלשון אבן שלמה שיהא המשקל שלם בלא עיון מרובה ובלא הכרעה מרובה, וזה הוא גם טעם הדרשה הבאה לענין מדידה.
, ומניין שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין ולפחות לו מן הדמים, והריני מכריע במקום שמעיינין ולהוסיף לי על הדמים שאין שומעין לו, ת"ל אבן שלמה וצדק קצארבויא בעלמא הוא, וטעם הדבר משום דגם באופן כזה אפשר לבא לידי רמאות, דאיכא דחזא במדה ובמשקל ולא חזא בתוספת הדמים בתשלום הפחת, וכן קיי"ל בסמוך גם לענין מדות, ובנמוק"י כתב דילפינן כן מלשון יהיה לך כלומר שתהא המדה כמו שהיא, וכדדרשינן בעלמא בהווייתה תהא.
.
(שם פ"ט ב')
3איפה שלמה וצדק. ת"ר, מניין שאין מוחקין במקום שגודשין ואין גודשין במקום שמוחקין, ת"ל איפה שלמה, ומניין שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין ולפחות לו מן הדמים והריני גודש במקום שמוחקין ואוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו, ת"ל איפה שלמה וצדק יהיה לך קצבבאור דרשה זו בארנו בדרשה הקודמת עיי"ש וצרף הדברים לכאן. ובגמרא באה דרשה זו קודם הקודמת, ונראה שהוא ט"ס, כי אין זה עפ"י סדר הכתוב כמבואר למעיין.
.
(שם שם)
4יהיה לך. מכאן אמרו, הסיטון מקנח את מדותיו אחת לל' יום ובעה"ב אחת לי"ב חודש קצגטעם קנוח זה הוא שמשום לכלוך הנדבק מתמעטת המדה ולא הוי שלמה וצדק, ולכן הסיטון שהוא מוכר תמיד צריך לקנח את מדותיו אחת לשלשים יום, ובעה"ב שאינו מוכר תדיר די אחת לי"ב חודש. וכלל הדרשה מלשון יהיה לך נראה שדרשו שחובה עליך הוויית אבן שלמה, והיינו שתתעסק בשלמותה, וזה כפי שמבואר.
[ספרי].
5למען יאריכו ימיך. מכאן אמרו חכמים, כל מצונ שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה נענשין עליה קצדר"ל אעפ"י שמוזהרים להעמיד משגיחים וממונים על זה כמבואר בריש פסוק הקודם בכ"ז אם לא עשו כן אין נענשים על זה, יען דכיון שהמתן שכר מפורש בצד מצוה זו, מוטלת חובה יתירה על כל יחיד בקיום דבר זה, ועיין מש"כ עוד בענין זה בפ' קדושים בפסוק איפה שלמה והין צדק יהיה לך (י"ט ל"ה).
.
(ירושלמי ב"ב פ"ה ה"ח)